הסיכון להתפתחות ממאירויות גניקולוגיות נמוכות יותר בנשים עם פעילות-יתר של בלוטת התריס, בהשוואה לנשים ללא ההפרעה בתפקודי התריס, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Scientific Reports.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחלת בלוטת תריס והפרעה ברמות הורמוני התריס עלולות להשפיע על ביוץ, פיזיולוגיה של רירית הרחם ורמות אסטרוגן, אך מחקרים קודמים להערכת הקשר בין הפרעות אלו ובין הסיכון לממאירויות גניקולוגיות העלו תוצאות סותרות.
החוקרים השלימו מחקר מבוסס-אוכלוסייה שהתבסס על נתוני מאגר Taiwan National Health Insurance Research Database לזיהוי נשים (גיל ממוצע של 44 שנים) שאובחנו עם מחלת בלוטת תריס בין ינואר 2000 ועד דצמבר 2018.
ניתוח מותאם שימש להתאים 296,872 נשים עם פעילות-יתר של בלוטת התריס ו-44,852 נשים עם תת-פעילות של בלוטת התריס למספר דומה של ביקורות ללא הפרעות בתפקודי התריס. המשתתפות במחקר היו במעקב ממועד אבחנה ראשונה של הפרעה בתפקודי התריס ועד לאבחנה של ממאירות גניקולוגית (סרטן רירית רחם, ממאירות גוף הרחם וסרטן שחלות), תמותה, או סוף שנת 2018.
בנשים עם פעילות-יתר של בלוטת התריס תועד סיכון מופחת לממאירויות גניקולוגיות, בהשוואה לאלו ללא פעילות-יתר של בלוטת התריס (יחס סיכון מתוקן של 0.86, p=0.0084). הסיכון להתפתחות ממאירויות גניקולוגיות היה נמוך יותר בנשים עם פעילות-יתר של בלוטת התריס בגילאי 20-40 שנים (יחס סיכון מתוקן של 0.72, p=0.0043), אך לא באלו מעל גיל 40 שנים.
הסיכון המופחת לממאירויות גניקולוגיות על-רקע פעילות-יתר של בלוטת התריס נותר גם מעבר לשש שנות מעקב (יחס סיכון מתוקן של 0.75, p<0.001).
החוקרים מדווחים על מגמה של סיכון מעט גבוה יותר לממאירות גניקולוגית בקרב נשים עם תת-פעילות של בלוטת התריס; עם זאת, הקשר לא היה מובהק סטטיסטית.
ממצאי המחקר מצביעים על מגמה של סיכון מופחת לממאירויות גניקולוגיות בנשים עם הפרעה בתפקודי התריס והחוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה להבין את המנגנון האפשרי הקושר בין הורמוני תריס וממאירויות אלו.
Sci Rep, Jan 22, 2024
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!