מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות מחקר חדש שפורסם בירחון New England Journal of Medicine ב- 23 בספטמבר, עולה כי טיפול ב- fondaparinux (Arixtra) הינו יעיל בהפחתת השלכות קיצוניות בחולים עם אירוע חריף של קריש וריד שטחי (superficial-vein thrombosis).

קריש וריד שטחי של הרגל הינו נפוץ, ובכ- 8% מן החולים יתפתח למחלה תרומבוטית חמורה יותר כגון קריש וריד עמוק (DVT – deep-vein thrombosis) או תסחיף ריאתי (PE – pulmonary embolism).

מספר מחקרי ביקורת בוצעו לבדיקת יעילותן של התערבויות טיפוליות, אך באף אחד מהם לא נמצאה תועלת ברורה להתערבות.

המחקר הנוכחי נועד לקבוע האם טיפול ב- fondaparinux מפחית את הסיכון לתוצאות קיצוניות בחולים עם אירוע חריף וסימפטומטי של קריש וריד שטחי, ללא עדות ל- DVT או PE כביטוי ראשוני.

משתתפי המחקר היו מבוגרים עם קריש וריד שטחי מאושר של הרגל באורך של לפחות 5 ס”מ.  קריטריונים להוצאה מן המחקר כללו נוכחות או סיפור לאחרונה של DVT או PE, טיפול לאחרונה בממאירות, והתוויות ברורות לצורך בהתערבות ניתוחית. 

במסגרת המחקר 3,002 המשתתפים חולקו אקראית לקבלת fondaparinux במינון של 2.5 מ”ג ליום (1,502 נבדקים) או פלצבו (1,500 נבדקים), אשר ניתנו תת עורית.  משך הטיפול עמד על 45 יום מאז הקצאת הקבוצות, ומשך המעקב עמד על עד 77 ימים (75 + 2).  יותר מ- 98% מן הנבדקים השלימו את ההערכה הראשונית ביום ה- 45, ו 97.8% השלימו את תקופת המעקב.

יעד עיקרי של המחקר היה בדיקת הרכב התוצאות של מוות מכל גורם, PE סימפטומטי, DVT סימפטומטי, התארכות סימפטומטית של הקריש מעבר למפגש הוריד הצפון והוריד הפמוראלי או חזרה סימפטומטית של קריש וריד שטחי ביום ה- 47.  מדד הבטיחות העיקרי היה אירוע דימום משמעותי.

מתוצאות המחקר עולה כי לא אירעו כלל מקרי מוות, וחולים בקבוצת ה- fondaparinux היו מועדים פחות לחוות כל אחד מן האירועים שנבדקו כיעדים עיקריים של המחקר בהשוואה לקבוצת הפלצבו: 13 לעומת 88 (0.9% לעומת 5.9%; הפחתת סיכון יחסי עם fondaparinux, 85%; 95% CI, 74 to 92; P<0.001). הפחתת הסיכון המוחלט של 5% מביא למספר נבדקים בהם יש לטפל (number needed to treat) העומד על 20.

תוצאות משניות הדגימו גם הן יתרון עבור fondaparinux, ועבור הרכב התוצאות של DVT יחד עם PE, הפחתת הסיכון המוחלט הייתה 1.13% (number needed to treat = 89).

שני הטיפולים נסבלו היטב ללא הבדל משמעותי בין שתי הקבוצות בהיבטים של אירועי דימום מינוריים או משמעותיים.

החוקרים מסיקים כי fondaparinux במינון של 2.5 מ”ג ליום במשך 45 ימים היה יעיל בהפחתת הסיכון לסיבוכים בחולים עם קריש וריד שטחי.  Fondaparinux נסבל היטב ללא עלייה בסיכון לדימום בהשוואה לפלצבו.  החוקרים מציינים כי הנבדקים שנכללו במחקרם ביטאו ניהול קליני שגרתי, ומוסיפים כי שיעור הסיבוכים בקבוצת הפלצבו היה בקצה הנמוך של הצפוי, יתכן כי ממצא הופיע לאור הוצאת נבדקים בסיכון גבוה מן המחקר.

במאמר מערכת נלווה, מציינים הכותבים את היתרונות הברורים שהודגמו במחקר, אך מדגישים כי המחקר לא התייחס להיבטי עלות-תועלת.  הכותבים מציעים כי מאפייני עלות-תועלת של הטיפול הם שיקבעו האם יבוצע שימוש בטיפול בכל החולים עם קריש וריד שטחי או רק באלו בסיכון גבוה.

New Engl J Med 2010; 363: 1222-32

New Engl J Med 2010; 363: 1278-80

לידיעה ב- NeLM