מענה ממבוסס על מחקרים: CTS מהווה את תסמונת כליאת העצב השכיחה ביותר ברפואה הראשונית. CTS נגרם מלחץ על העצב המדיאני העובר בתעלה הקרפלית תחת הפלקסור רטינקולום בשורש היד.

בתסמונת זו אופייניים כאב בשורש היד ובאצבעות, נימול, ובמקרים חמורים אובדן תחושה, חולשה ואטרופיה של שרירי בסיס האגודל (Thenar muscles).

לאנמנזה ובדיקה גופנית כולל מבחנים פרובוקטיביים רמת דיוק מוגבלת לעומת מבחנים חשמליים באבחון CTS. כך אמנם מבחני Phalen וטינל חיוביים עשויים לכוון לאבחנת ‘CTS וכשהם שליליים יתכן שהמטופל אינו לוקה ב CTS, אך המשמעות  סטטיסטית של תבחינים אלו אינה חזקה.

ירידה בתחושה בפיזור העצב המדיאני משמעותית יותר  ממבחני טינל ופלן וכמוהם גם ממצא של חולשה באבדוקציה של האגודל.

הדיאגרמה של כץ עשויה להיות יעילה באבחנה. בדיאגרמה זו 3 רמות: ברמה A תמונה קלאסית של CTS, התלונות הן לפחות על 2 מ 3 אצבעות רדיאליות. תלונות אלו כוללות נימול, ועקצוץ, ירידה בתחושה. כאב יתכן בשורש היד ופרוקסימלית לאורך האמה והזרוע. אין תלונות לגבי כף היד עצמה (רק האצבעות מעורבות) או החלק הגבי של כף היד. תתכן מעורבות של כל האצבעות (גם 4-5)

ברמה B תמונה אפשרית של CTS ובה תלונות הדומות לאלו שבצורה  הקלאסית אבל תתכנה תלונות על כאבים בכף היד ובלבד שאינם מוגבלים לחלק הואלנרי של כף היד. בתמונה זו התלונות מערבות רק אצבע אחת מאצבעות 1-2-3.

ברמה C – לא סביר  CTS: אין בכלל תלונות באצבעות 1-2-3.

עוד נמצא כי הימצאות מבחן חיובי אחד, הינו בעל ערך מוגבל באבחנה, אבל אטרופיה של שרירי הבסיס האגודל תומכת מאד באבחנת CTS.

מדד הערכה נוסף; CTS-6 יעיל באבחנת CTS והגדרת דרגת החומרה. במדד זה ניתן ניקוד ל 6 סימנים וסימפטומים. 1. חולשה ואטרופיה של שריר בסיס האגודל (5 נקודות). 2. מבחן פלן חיובי (5 נקודות). 3. אובדן תחושתי של הבדל תחושה 2 נקודות (Two points discrimination) (4.5 נקודות), 4. נימול לילי (4 נקודות), 5. מבחן טינל חיובי (4 נקודות), 6. נימול ועקצוץ בעיקר בפיזור העצב המדיאני (3.5 נקודות).

באחד המחקרים נמצא כי לניקוד מעל 12 נקודות הייתה רגישות של 89% ומובהקות 80%. לניקוד מעל 18 הייתה מובהקות של 99% אבל רגישות של 31% בלבד.

חומרת התלונות מכתיבה את דרך הטיפול. בצורות הקשות של CTS, המטופלים לוקים באטרופיה בבסיס האגודל, ירידה בתחושה ותלונת האופייניות לשעות לילה ולשינה. מטופלים אלו מומלץ להפנות לשקול טיפול כירורגי

הגבלת פעילות, חבישות למיניהן והזרקות סטירואידים עשויים לעזור למטופלים הלוקים ב CTS  שאינו חמור.

טיפול כירורגי יש לשקול כאשר כאשר טיפול שמרני לא צלח או כשלמטופל תלונות חמורות ומגבלה תפקודית.

באחד המחקרים נמצא כי הסיכוי לתוצאות אחר ניתוחיות טובות יותר, גבוה יותר בקרב נשים, בנוכחות פגיעות עצביות קשות כפי שנמצא בבדיקות הולכה עצבית, כשיש סיפור משפחתי וכשהתלונות משתפרות בניעור הידיים

מקרה לדוגמא: אישה בריאה בת 42 שנים עובדת בהקלדה מרובה, מתלוננת על הירדמות ועקצוץ באצבעות 1-2-3 וכאב לאורך האמה ביד הדומיננטית. התלונות מופיעות בלילה ומוקלות בניעור היד. אין אטרופיה בשריר בסיס האגודל. מבני פלן וטינל חיוביים. אין ליקוי בתחושת הבדל שתי נקודות.

האשה מאובחנת כלוקה ב ב CTS קל עד בינוני (ציון 16.5 בסולם CTS-6). ההמלצה המתאימה היא שינוי באורחות העבודה ושימוש במחוך לשורש היד.

המטופל מוזמנת לעוד חודשיים לבדוק התקדמות ובאין שיפור, לשקול הזרקת סטירואידים.

עוד חשוב להבהיר למטופלת כי אם תחול החמרה או אם לא יהיה שיפור תחת טיפול שמרני משך חצי שנה יש לשקול מבחני הולכה עצבית ואפשרות ניתוח.

לתקציר המאמר הקליקו כאן

Alvarez CA, Brown SR. Carpal Tunnel Syndrome. Am Fam Physician. 2024 Jun;109(6):571-572. PMID: 38905558.

הערות העורך

המסר העיקר מהמאמר הנ”ל הוא שאין צורך להפנות אוטומטית כל מטופל הלוקה בתסמונת התעלה הקרפלית למבחני הולכה עצבית ולמומחה לכירורגיה של כף היד.

מטרת בדיקת ההולכה העצבית, אינה לקבוע במקרי CTS מה האבחנה – זו מבוססת על אנמנזה ובדיקה גופנית, אלא לקבוע עד כמה חמורה הפגיעה העצבית.

תסמונת CTS שכיחה יחסית, בוודאי בעוסקים בעבודות כפיים וכן במרבים בעבודה בהקלדה.

רוב המטופלים פונים תחילה לרופא המטפל או לאורטופד כללי. תפקידנו הוא לסנן מבין הפונים את הלוקים בסינדרום בצורה קלה, בעיקר ללא אטרופיית שרירים, ללא חולשה וללא קושי משמעותי בתפקוד. את אלו ניתן להפנות לטיפול במסגרת ריפוי בעיסוק, לתרגול עצמי מרובה, להתקנת סדים לשמירת מנח יד ולשינוי הרגלי עבודה ו/או הקלדה.

המטופל השתפר? נפלא.

אין שיפור או מלכתחילה התלונות חמורות  – את אלו בהחלט נפנה לכירורגיה של כף היד ולבדיקות הולכה עצבית.