מחקר חדש הראה כי חשיפה עוברית לסוכרת לא מאוזנת בזמן ההיריון או לפיגור גדילה תוך-רחמי (IUGR) קשורה לסיכון מוגבר לפגיעה קרדיווסקולרית, ומעבר לכך, גם במקרה בו היילוד נראה ללא פגע לאחר הלידה הוא נמצא בסיכון מוגבר לפגיעה שכזו, ולכן יש לבצע מעקב רפואי מתאים. נושא זה נדון בכנס ה-69 של האיגוד הספרדי לרפואת ילדים. ד”ר לוסיה דירוס, מנהלת היחידה לקרדיולוגיה עוברית בבית החולים האוניברסיטאי לה פאז במדריד, אמרה כי “בהתבסס על העדויות האחרונות, אנו יכולים כעת לקחת בחשבון את הסביבה העוברית כגורם סיכון קרדיווסקולרי”. השערה זו, שנתמכת על ידי סקירות ומאמרים רבים שפורסמו ב-5 השנים האחרונות, אומרת כי סביבה תוך רחמית לקויה עלולה להשפיע על מבנה הלב ועל התפתחות תפקודו. דירוס הוסיפה ש”התחום של פיגור גדילה תוך-רחמי נחקר רבות והוא קשור באופן הדוק ביותר להתפתחות סיכון קרדיווסקולרי בעתיד”. “כך, למשל, בילדות עלולים להתפתח ליקויים בתפקוד הדיאסטולי ובמבנה הלב, בעוד שבבגרות, הליקויים כוללים בדרך כלל יתר לחץ דם, אי סבילות לגלוקוז, השמנת יתר, ואפילו מחלות חמורות כגון אוטם לבבי”, הוסיפה דירוס.
הודות לטכנולוגיית ההדמיה המתקדמת, הקיימת כיום ולמעורבות רבה יותר של קרדיולוגים עובריים, דיוק האבחון של ליקוי לבבי הוא למעלה מ-90%. עקב כך, חשיפה של העובר לגורמי סיכון בזמן ההיריון מחייבת ניהול מקרה באופן פרטני שיביא לצמצום הפגיעה הלבבית.
“גורם מכריע נוסף הוא הופעתן של הנחיות בתחום הקרדיולוגיה העוברית המצביעות על גישה שיש לנקוט בה בעת בדיקת האוכלוסייה שנמצאת, ובסריקה המבוצעת זוהה פגם בלב העובר או פגם פוטנציאלי”, אמרה דירוס. הודות לכך, כיום נין להצביע על המקרים בהם ניתן לטפל במחלת לב עוברית בעודו ברחם.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!