מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון אפריל של ירחון British Medical Journal (BMJ) עולה כי בדיקות שנתיות לכלמידיה עשויות שלא להספיק לשם מניעת מחלה דלקתית של האגן (Pelvic Inflammatory Disease, PID) בנשים.

החוקרים מסבירים כי כלמידיה שאינה מטופלת עלולה לגרום למחלה דלקתית של האגן, וכי זו האחרונה עלולה לגרום להיווצרות רקמת צלקת בחצוצרות, ובעקבותיה לאי פוריות שמקורה בחצוצרות, ולהיריון חוץ-רחמי. הם מציינים כי כלמידיה הינה למעשה המחלה המועברת במין (Sexually Transmitted Disease, STD) החיידקית השכיחה ביותר בארצות הברית ובאירופה, עם למעלה משלושה מיליון מקרים חדשים מדי שנה. עם זאת, לדבריהם מרבית מקרי הכלמידיה נותרים א-תסמיניים ולפיכך לא מאובחנים. בארצות הברית, הם מזכירים, בדיקות הסקר מומלצות עבור נשים פעילות מינית בגילאי 25 שנים ומטה, ובבריטניה לאלו מתחת לגיל 25.

החוקרים מוסיפים כי במדינות מפותחות רבות, פותחו תוכניות סיקור לכלמידיה במטרה לצמצם את העברתה ואת התחלואה הקשורה במערכת הרבייה. יש לטענתם צורך בהול בהערכה מדויקת יותר של קצב ההתקדמות של זיהום גניטלי בכלמידיה למחלה דלקתית של האגן, וזאת במטרה להעריך את היעילות הכלכלית של תוכניות הסקר הללו.

במחקר ה-Prevention of Pelvic Infection המבוקר נכללו 2,529 סטודנטיות פעילות מינית שאינן הרות, בגיל ממוצע של 21 שנים. הנשים גויסו למחקר בין החודשים ספטמבר 2004 ואוקטובר 2006, ונשאלו אודות בריאותן המינית. הנשים נתבקשו לספק תרביות מטוש וגינאליות בתחילת המעקב, אשר לאחר מכן הוקצו אקראית להיבדק מיד (קבוצת הסיקור) או לחילופין להיבדק כעבור שנה אחת (קבוצת הסיקור המאוחר).אלו בקבוצת הסיקור אשר תוצאות בדיקתן העידו על זיהום הופנו מיד לקבלת טיפול.

בתום שנה של מעקב, נלקחו תרביות ממטוש פעם נוספת, והנבדקות נתבקשו למלא שאלון נוסף בנוגע להרגליהן המיניים ולתסמינים כלשהם של PID, לרבות כאב באגן, דימום חריג או הפרשה.

החוקרים מצאו כי בתחילת המעקב, 5.4% (68 נשים) בקבוצת הסיקור ו-5.9% (75 נשים) מקבוצת הביקורת הראו זיהום בכלמידיה. בתום שנה של מעקב (אחד 94% מהמשתתפות המקוריות) נמצא כי 1.3% (15 מבין 1,191 נבדקות) מקבוצת הסיקור הראו PID לעומת 1.9% (23 מבין 1,186) מקבוצת הביקורת (RR, 0.65; 95% CI = 0.34-1.22). בנוסף, 1.6% (אחת מבין 63) מקבוצת הביקורת אשר סבלו מכלמידיה בתחילת המחקר פיתחו PID במהלך שנת המעקב (RR, 0.17; 95% CI = 0.03-1.01) לעומת 9.5% (7 מבין 74) בקבוצת הביקורת (95% CI = 4.7%-18.3%). החוקרים מוסיפים כי PID נמצא בשכיחות הגבוהה ביותר בקרב אלו שתוצאות בדיקת הסקר שעברו לכלמידיה היו שליליות בתחילת המחקר (79%, 30 מבין 38).

החוקרים מסיקים כי מרבית מקרי ה-PID בתום 12 חודשי מעקב לא נמנעו באמצעות בדיקת סקר יחידה לכלמידיה, וכי יתכן וההערכות הקודמות של יעילותה של מדיניות זו ושל יעילותה הכלכלית היו מופרזות. לדבריהם, על פי ממצאיהם אלו עשוי להיות צורך לסקור 147 נשים לזיהום כלמידיה או לטפל ב-13 נשים החיוביות לזיהום על מנת למנוע מקרה בודד של מחלת אגן דלקתית במהלך 12 חודשים. באם ההיארעות של PID בנשים עם זיהום כלמידיה אכן דווח בהערכת-יתר, ובמיוחד אם היארעות זו עומדת על פחות מ-10%, הרי שיתכן והופרזה גם הערכת היעילות הכלכלית של מדיניות סיקור זו, הם מציעים.

החוקרים ממליצים על ביצוע בדיקות סקר תכופות יותר לנשים המצויות בסיכון גבוה, כגון כאלו עם היסטוריה של זיהום בכלמידיה או אלו עם פרטנר מיני חדש.

בין מגבלות המחקר, מזכירים החוקרים כי לא היה למחקר הכוח הסטטיסטי לזהות השפעות מובהקות של הסיקור, וכי יתכן ולא ניתן להכליל ממסקנותיו לגבי אוכלוסיית הנשים הכללית, כמו למשל נשים מקבוצות אתניות שונות, נשים המצויות בסיכון גבוה כגון אלו העוסקות בשירותי מין או אוכלוסיות שאינן בריטיות. בנוסף, הם מציינים כי אחת מכל חמש נבדקות אשר פעלו על פי ההמלצות לעבור בדיקות סיקור באופן עצמאי הראו היארעות גבוהה יותר לזיהום כלמידיה, ממצא אשר עשוי היה להביא לתת הערכה של השפעת בדיקות הסקר. בנוסף, היעדר רגישות וסגוליות של אבחנת ה-PID, היעדרם של גיליונות רפואיים מפורטים במקרים מסוימים, וכן השימוש בדיווח עצמי של תסמינים והרגלים מיניים עלולים היו כולם להשפיע על תוצאות המחקר, הם מוסיפים.

מומחית בתחום אשר נתבקשה להגיב לפרסום הדברים, טוענת כי העובדה שהמחקר לא הביא למסקנות ברורות באשר להשפעת בדיקות הסקר על ההימצאות של PID הינה מאכזבת אולם אינה מפתיעה. לדבריה, הסיכון ל-PID בנשים אשר נסקרו מיידית לכלמידיה היה נמוך יותר מאשר בקרב אלו בקבוצת הביקורת (RR, 0.57; 95% CI = 0.29-1.11) לאחר תקנון לתסמינים בתחילת המעקב, אולם ירידה זו לא הגיעה לכדי מובהקות סטטיסטית.

המומחית מוסיפה כי המחקר מספק תובנות חדשות בכל הנוגע לסבירות לכך שזיהום כלמידיה מביא להתפתחות מחלה דלקתית של האגן, וכי מדגיש את הקשיים שבאיסוף הראיות הנדרשות לשם עדכון המדיניות הציבורית לסיקור כלמידיה. ללא הבנה טובה יותר של הימצאות זיהום הכלמידיה ומידת הסיכון של הסיבוכים הקשורים בו, היא מוסיפה, הרי שגם מחקרים עתידיים של בדיקות הסקר לכלמידיה ייאלצו להתמודד עם אתגרים של תכנון המחקר ופירוש התוצאות בדומה לאלו בהם נתקלו החוקרים בעבודתם זו.

BMJ 2010

לידיעה במדסקייפ