בחולים תחת דיאליזה כרונית סיכון מוגבר להתפתחות בולוס פמפיגואיד, אך דיאליזה כרונית אינה מהווה גורם סיכון לפמפיגוס, כך עולה מתוצאות מחקר עוקבה ארצי שפורסמו בכתב העת Journal of Dermatology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בחולים תחת טיפולי דיאליזה תועדו שיעורי היארעות גבוהים של בולוס פמפיגואיד. עם זאת, לא ידוע אם דיאליזה כרונית הינה גורם סיכון בלתי-תלוי למחלה העורית. מטרתם במחקר הנוכחי הייתה לבחון את ההשפעה של דיאליזה כרונית על התפתחות בולוס פמפיגואיד ופמפיגוס.
מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי התבסס על נתונים ממאגר Taiwan’s National Health Insurance Research Database בין השנים 2008 ו-2019. החוקרים זיהו חולים תחת טיפולי דיאליזה כרונית, כולל המודיאליזה ודיאליזה פריטונאלית, וחישבו את יחס הסיכון לבולוס פמפיגואיד ופמפיגוס אל מול ביקורות תואמות בגיל ומין, תוך תקנון למגוון ערפלנים.
מבין 93,538 חולים תחת דיאליזה כרונית ו-93,538 משתתפים בזרוע הביקורת, 287 חולי דיאליזה אובחנו עם בולוס פמפיגואיד, בהשוואה ל-139 ביקורות. באשר להיארעות פמפיגוס, זו תועדה ב-45 מהחולים תחת דיאליזה כרונית וב-35 ביקורות לאחר חציון מעקב של 3.7 שנים ו-5.6 שנים, בהתאמה.
שיעורי היארעות בולוס פמפיגואיד בקרב חולי דיאליזה עמדו על 74.2 מקרים ל-100,000 שנות-אדם, בהשוואה ל-25.2 מקרים ל-100,000 שנות-אדם בזרוע הביקורת (p<0.0001). שיעורי היארעות פמפיגוס בחולי דיאליזה ובקבוצת הביקורת עמדו על 11.6 מקרים ו-6.3 מקרים ל-100,000 שנות-אדם, בהתאמה (p<0.01).
מניתוח סטטיסטי עלה כי הסיכון לאבחנה של בולוס פמפיגואיד היה גבוה כפליים בחולי דיאליזה לעומת ביקורות (יחס סיכון של 2.12, רווח בר-סמך 95% של 1.64-2.74). בקרב חולי דיאליזה מתחת לגיל 75 שנים תועד סיכון גבוה עוד יותר לאבחנה של בולוס פמפיגואיד (סיכון גבוה פי 5-8) בהשוואה לביקורות.
יחס הסיכון המתוקן לפמפיגוס לא היה גבוה יותר בחולי דיאליזה (יחס סיכון מתוקן של 1.52, p=0.14).
החוקרים מסכמים וכותבים כי דיאליזה כרונית הינה גורם סיכון בלתי-תלוי להתפתחות בולוס פמפיגואיד אך אינה מעלה את הסיכון לפמפיגוס. הם קוראים לרופאים להכיר את הסיכון המוגבר להופעת מחלת העור בחולים תחת דיאליזה כרונית.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!