מחקר חדש שפורסם ב-JAMA Psychiatry מספק עוד ראיות לכך שדלקת עשויה לתרום להתפתחות הפרעות פסיכיאטריות ומציע כי מדידת סמנים ביולוגיים דלקתיים מסוימים עשויה לסייע בזיהוי מוקדם של אנשים בסיכון גבוה. החוקרים מצאו כי רמות גבוהות של סמנים דלקתיים מסוימים, במיוחד לויקוציטים, הפטוגלובין, חלבון מגיב C (CRP) ורמות נמוכות של אימונוגלובולין G אנטי-דלקתי (IgG) היו קשורות לסיכון מוגבר להפרעות פסיכיאטריות.
המחקר, בהובלת יו זנג מאוניברסיטת סיצ’ואן בסין, השתמש בגישת “טריאנגולציה” הכוללת מאגר נתונים של 585,279 מבוגרים מקוהורט AMORIS השבדי, מאגר אימות של 485,620 משתתפים מה-UK Biobank, וניתוחים גנטיים ורנדומיזציה מנדליאנית.
בקוהורט AMORIS, אנשים עם רמות גבוהות מהחציון של לויקוציטים, הפטוגלובין או CRP היו בסיכון מוגבר לכל הפרעה פסיכיאטרית. לעומת זאת, נמצא קשר הפוך לרמת IgG. בניתוחי מסלול (trajectory analyses), בהשוואה לקבוצת הביקורת, לאנשים עם הפרעות פסיכיאטריות היו רמות גבוהות יותר של לויקוציטים והפטוגלובין, ורמות נמוכות יותר של IgG עד שלושה עשורים לפני האבחון.
ניתוח הרנדומיזציה המנדליאנית הצביע על קשר סיבתי אפשרי בין לויקוציטים לדיכאון. ד”ר אנדרו מילר מאוניברסיטת אמורי מציין כי המחקר מוסיף “לנתונים המצטברים שקיים פנוטיפ דלקתי של דיכאון שעשוי להגיב באופן ייחודי לטיפול ועשוי להיות בעל מסלול ייחודי.” עם זאת, ד”ר אלכסנדר ניקולסקו מאוניברסיטת אינדיאנה מזהיר כי סמנים ביולוגיים אלה “לא ספציפיים מאוד וכנראה קשורים לכך שנבדקים אלה שמפתחים הפרעות פסיכיאטריות חווים מסלולי חיים מלחיצים ומזיקים יותר.”
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!