רפואת ספורט

השפעת אימון טאי צ’י על פרופריוספציה של מפרקי הקרסול והברך בקרב האוכלוסיה המבוגרת

דר’ נעמה קונסטנטיני ודר’ גל דובנוב עורכי מדור רפואת ספורט

Xu D, et al. Effect of tai chi exercise on proprioception of ankle and knee joints  old people. Br J Sports Med 2004;38:5054.

מבוא

אומנות הלחימה טאי צ’י מבוצעת בסין במשך מאות שנים, ומיוחסות לה מספר סגולות בריאותיות, אשר הוכחו גם במחקרים מדעיים. בקרב קשישים, נמצא כי יכולת הפרופריוספציה (תחושת מנח המפרק) יורדת עם הגיל. עוד נמצא כי קיים מתאם שלילי בין יכולת זו לבין הסיכון לנפילות, ולפיכך חשוב לשמרה. מטרת המחקר היתה להשוות בין יכולת הפרופריוספציה בקרב קשישים מבצעי טאי צ’י, קשישים אשר שוחים/רצים, וקבוצת ביקורת.

שיטה

אוכלוסיית המחקר היתה 68 נבדקים בריאים בגיל 65. קבוצת הטאי צ’י מנתה 21 נבדקים, אשר דיווחו על ביצוע טאי צ’י במשך שעה וחצי בממוצע, מדי יום. קבוצת השחיה/ריצה מנתה 20 נבדקים אשר דיווחו ביצוע שחייה ו/או ריצה במשך שעה מדי יום. 27 נבדקים אשר לא ביצוע פעילות גופנית כלשהי שימשו כקבוצת ביקורת. ממוצעי גילאי הנבדקים, משקלם או גובהם לא נבדלו באופן משמעות בין הקבוצות.

תחושת הפרופריוספציה נבדקה על ידי מתקן יעודי. לבדיקת הקרסול, הונחה כף הרגל על משטח המבצע פשיטה או כפיפה של המפרק באיטיות. לאחר שתי מדידות תרגול, בוצעו שלוש פשיטות ושלוש כפיפות פסיביות של מפרק הקרסול. זוית המשטח נמדדת כאשר הנבדק מסמן כי חש תנועה. ממוצע שלוש המדידות נחשב כתוצאה הסופית. בדיקת התחושה במפרק הברך בוצעה באופן דומה, כאשר כאן המכשיר מיישר או כופף את הברך באיטיות, זאת סביב תנוחה התחלתית של 45 מעלות.

תוצאות

תחושת הפרופריוספציה במפרק הקרסול היתה שונה באופן מובהק בין קבוצת הטאי צ’י לבין הקבוצות האחרות. קבוצת הטאי צ’י חשה תנועה לאחר שינוי של 1.2 מעלות בממוצע, קבוצת השחייה/ריצה חשה תנועה לאחר 1.8 מעלות בממוצע, וקבוצת הביקורת חשה תנועה לאחר 2 מעלות בממוצע. לגבי תחושת הפרופריוספציה במפרק הברך, נמצא כי הברך רגישה יותר לשינוי בכיוון כפיפה לעומת פשיטה. הרגישות לכפיפת הברך היתה רבה יותר בהשוואה בין קבוצת טאי צ’י לבין קבוצת הביקורת- אך לא לעומת קבוצת השחיה/ריצה. לגבי פשיטת הברך, לא נמצא הבדל בתחושה בין 3 הקבוצות.

מסקנות

מחקר זה מעיד כי תחושת הפרופריוספציה במפרקי הקרסול והברך טובה יותר בקרב מבוגרים המבצעים טאי צ’י, לעומת אלו אשר שוחים ו/או רצים או אלו אשר אינם פעילים. ממחקרים קודמים נמצא כי פרופריוספציה חשובה יותר לשמירה על שיווי המשקל מאשר חוש הראיה, ופגיעה בה הינה גורם חשוב בסיכון לנפילות בקשיש ובאוכלוסיה המבוגרת. ידוע כי פעילות גופנית חשובה בשמירה על בריאות הקשיש ובהפחתת הסיכון ליפול. יתרון הטאי צ’י הינו במודעות הרבה לזוויות המפרקים ולמנח הגוף אשר על המתאמן לתרגל. בשחייה ובריצה, לעומת זאת, אין דגש מיוחד על מנח הגוף- למרות יתרונותיהם הרבים האחרים. הרגישות הרבה יותר של מפרקי הקרסול בקרב מתאמני הטאי צ’י מיוחס על ידי המחברים לכך שכפות הרגליים משמשות מעין “שורשים” – על פי התורה – ואליהם שמים לב במיוחד. בנוסף, רוב התרגילים מערבים תנועה רבה יותר במפרקי הקרסול לעומת הברכיים.

הערת העורכים

מחקר זה הינו חשוב בכך, שהוא אחד מני רבים הבוחנים באופן מדעי הרגלי בריאות מסורתיים, אשר נמצאים בשימוש רחב באכלוסיה אך ללא ביסוס מדעי מספק. באופן דומה לטאי צ’י, גם הרפואה הסינית עומדת במבחן המדע מעת לעת [1-2]. פעילות גופנית המשלבת גוף ונפש כגון טאי צ’י הינה פעילות גופנית לכל דבר – על יתרונותיה [3-6]. מדובר בפעילות הגורמת לעלייה בקצב הלב ולעתים אף להזעה. יתרונותיה רבים כמו אלו של הפעילות הגופנית ה”רגילה” ועמם נמנים שיפור במחלות כגון לב וכלי דם, אסתמה, מערכת החיסון, מחלות פרקים, ונושא הנפילות בקשישים. מכיוון שטאי צ’י הינה פעילות מתונה יחסית, סיכויי הפציעה נמוכים, והיא מתאימה לרבים באוכלוסיה המבוגרת אשר פעילויות ההליכה או הריצה קשות להם. מספר מחקרים כגון הנוכחי, מספקים ביסוס מדעי להמלצה לבצע גם פעילות כגון טאי צ’י לשיפור הבריאות.

לגבי בחירת קבוצות המחקר, הן ההשוואה בין קבוצת טאי צ’י לקבוצה נייחת הינה טריוויאלית ומתבקשת. עם זאת, הניסיון לבחור קבוצת ניגוד המבצעת פעילות שונה הוא חשוב מאוד אם כי לוקה במעט. מן הסתם, רצו המחברים להדגים את עליונות טאי צ’י על ענפי ספורט אחרים נפוצים. עם זאת, שחיה וריצה שונים לחלוטין בנושא הפרופריוספציה: הן בשחייה אין שימוש רב בשיווי המשקל הנובע מתחושת הקרסול… המחברים אינם מספקים מידע לגבי כמות הרצים, אלא מאחדים בין ריצה, שחיה ושילובן. עדיף היה להשוות בין מבצעי טאי צ’י לבין רצים בלבד או, כדי להגדיל את הקבוצה, לפחות לשילוב של רצים + הולכים בקביעות.

1. Kaptchuk TJ. Acupuncture: theory, efficacy, and practice. Ann Intern Med. 2002;136:374-383.

2. De Smet PAGM. Herbal remedies. N Engl J Med 2002;347:2046-56.

3. דובנוב ג. פעילות גופנית מסוג “גוף-נפש” עדויות מדעיות ליתרונות בריאותיים. מגזין REVIEW מספר 11. הוצאת מכון תנובה למחקר, 2003.

4. Li JX, Hong Y, Chan KM. Tai Chi: physiological characteristics and beneficial effects on health. Br J Sports Med 2001;35:148-56.

5. Lan C, Lai JS, Chen SY. Tai Chi Chuan: an ancient wisdom on exercise and health promotion. Sports Med 2002; 32 : 217-24.

6. Wang C, Collet JP, Lau J. The effect of Tai Chi on health outcomes in patients with chronic conditions. A systematic review. Arch Intern Med 2004;164:493-501.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה