Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 17/10/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

31/10/2011 סיפור אישי

פעם הייתי מקרה מעניין. השנה 1973 ואני בת 13. אז למדתי בכיתה ח'. היום אני רופאה פנימית בגיל העמידה, אך לעיתים קרובות אני מעלה זיכרונות של חוויותיי מאותם הימים. בתי כעת בת 13 – ולכן מה שעבר עלי באותם הימים מקבל משנה תוקף. הצרות התחילו בחורף, אך באופן פרדוקסלי התלונה העיקרית הייתה הזעת יתר. במבט לאחור נדמה לי שהתלונה נמשכה חודשים רבים, אך יודעת אני שהזיכרון נוטה לתעתע  בנו – ואולי זה היה רק שבועות. כמה פעמים ביום הייתי מזיעה בצורה מוגזמת. הייתי רטובה – כולי, חוויה מאוד מביכה, במיוחד עבור מתבגרת בת 13. נכון שבגיל זה שינויים רבים מתרחשים בגוף, אך הייתי משוכנעת ששינוי זה אינו פיזיולוגי. בדרך כלל הצרה התחילה בכיתה, באמצע הלימודים. הסתכלתי מסביבי כדי לראות אם פתאום הטמפרטורה בכיתה עלתה, אך לא - רק אני התחלתי להזיע. הסתכלתי בבנות הכיתה שלבשו סוודרים צבעוניים. איך אפשר אמרתי לעצמי – בשבילי היה זה סבל להרגיש את הצמר הרטוב במגע עם העור. התחלתי לחשוב על המשמעות החברתית. איך אוכל לצאת עם בן, כאשר באמצע המפגש אתחיל להזיע כך?

פניתי לאמא וביקשתי עזרה. אמא לקחה אותי למחלקת הקוסמטיקה בקניון הקרוב והסבירה שיש לי עור שומני מדי. אני תיקנתי את אמא ואמרתי שאני מזיעה, אך ללא הועיל. הלכנו הביתה מצוידים ב makeup   לעור שומני, שנזל מהפנים שלי בזרמים עדינים.

עשיתי כל שביכולתי כדי להסתיר את הבעיה שלי ובדרך כלל הצלחתי כי כל הכיסאות בכיתה  פנו אל הקיר הקדמי ואל המורה, כך שלא ראו אותי גם לא כאשר ניגבתי את המצח כל כמה רגעים. יום אחד הייתה אספה והכיסאות היו ערוכים בחצי עיגול. שוב התחלתי להזיע עד שהייתי כולי רטובה, ואז הרגשתי שהשכנה שלי מסתכלת בי עד שבסוף לא יכלה להתאפק וקראה "האם את לא מרגישה בסדר" .  חויה זו בדיוק הייתה הסיוט שלי במשך כל התקופה ההיא.

 

מאוחר יותר התווספה תלונה נוספת- איבוד הראייה המרכזית. הרגשתי שכדי לראות משהו עלי להסתכל מן הצד. שאלתי את אבא, שהיה רופא במקצועו, והוא ענה לי לכל אדם נקודה עיוורת – a blind spot . אבא כמובן מצטער על תשובתו הפזיזה עד עצם היום הזה. הבעיה החריפה במשך הזמן עד שהתקשתי לזהות את פני האנשים בהם נתקלתי. לא הצלחתי לקרא את הזמן על השעון והגרוע מכל נכשלתי במבחן במתמטיקה כי לא הצלחתי לקרא את השאלה – ומתמטיקה הוא המקצוע בו בדרך כלל הצטיינתי.

 

בוקר אחד נפלתי במדרגות לפני הבית, ברדתי בדרך לאוטובוס של בית הספר. לא ראיתי שיש עוד מדרגה.  הפעם אמא התעקשה שאבא ייקח אותי לרופא עיניים. הפעם לא התלוצצו איתי יותר. מצאו בצקת של פטמת העין – כלומר papilloedema  - והאבחנה המשוערת הייתה עלייה בלחץ התוך גולגולתי, אולי משנית לגידול במוח.  אמרתי לעצמי שזה אמור להיות קטלני אך לא פחדתי ממוות. לא היה אכפת לי להיות חולה רצינית. חשוב היה לי רק להוכיח שאינני מוזרה.

 

לאחר שנכנסתי למיטת בית החולים באה האחות למדוד דופק, נשימות ולחץ הדם. כאשר הגיעה ללחץ הדם, היא חשבה שהתבלבלה ומדדה כמה פעמים. בסוף היא שאלה אם אני מתוחה. אמרתי שלא. היא קראה לאחות בוגרת ממנה והיא קראה לרופא והוא קרא לרופא בכיר ממנו. התוצאה הייתה שירדו מגידול במוח וחשדו בגידול המכונה pheochromocytoma  והשוכן בדרך כלל באזור יותרת הכליות.

 

לאחר שהתברר שאני חולה מעניינת ונדירה התחילה העלייה לרגל. תור ארוך של סטודנטים לרפואה השתרעה ממיטתי עד לפרוזדור. כולם מצוידים באופתלמוסקופים  כדי לראות את התמונה הקלאסית של hypertensive encephalopathy . בחלקם הם לא יכלו להתאפק מקריאת התפעלות ובחלקם הם לא הצליחו לראות מה שבאו לראות.

 

אחר כך בא התור של אלה שהיו אמורים לרשום את תולדות המחלה. שלוש תלונות עיקריות לפיאוכרומוציטומה והן - הזעה, כאב ראש ודופק מהיר. לא הייתה לי בעיה עם השאלה על ההזעה – כי כך הכל התחיל. באשר לדופק מהיר – לא היה צורך לשאול כי את זה מצאו האחיות שמדדו את הדופק.

 

כאבי ראש לא היו לי וראיתי את האכזבה בעיני הסטודנטים כאשר שאלו אותי בעניין זה. בסוף ריחמתי עליהם והחלטתי לענות כן גם על שאלת כאבי הראש בחיוב.

 

באותם הימים טומוגרפיה ממוחשבת ובדיקה סונוגרפית טרם הומצאו. אספו את השתן שלי וחיכינו חמישה ימים שלמים לתוצאה. התשובה הייתה שהפרשת הקטקולאמינים (catecholamines) בשתן באיסוף של 24 שעות הייתה פי 10 מהרגיל. אישור לאבחנה של פיאוכרומוציטומה.

 

במבט לאחור אני מוכרחה לציין שאף אחד לא הסביר לי את מצבי. הבנתי שהירידה בראייה וכן לחץ הדם הגבוה תוצאה של הגידול  ועם הסרת הגידול הראייה תחזור לתקין וכן לחץ הדם. לא הבנתי שגם ההזעה המרובה קשורה לגידול. זה היה נכון עד ליום שלפני הניתוח. אז הרופא המטפל בבית החולים נכנס לדבר איתי. הוא אדם בגיל העמידה, לא בעל דברים, אך מאד סמכותי. "באתי להגיד לך שההזעה שלך נובעת מההפרשות של הגידול. מן הרגע שנוציא את הגידול ההזעה לא תפריע לך יותר." אחר כך הוא שאל אותי אם יש לי שאלות נוספות – אמרתי שלא. לא סיפרתי לו שמה שהטריד אותי יותר מכל דבר הייתה ההזעה והוא בא והרגיע אותי בנושא זה. איך הוא ידע מה מטריד נערה מתבגרת? כל מה שאני זוכרת היא ההקלה שהרגשתי אחרי ההסבר שלו.

 

כשאני מסתכלת בתמונת הכיתה שלי מכיתה ח' אני נראית מוטרדת ומתוחה ואילו בתמונה מכיתה ט' אני לובשת סוודר צבעוני.

 

הסיפור מופיע במדור a piece of my mind  ב Journal of the American medical Association מיום 10 באוגוסט  2011.

 

סגור חלון