Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 23/07/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

13/06/2014 בקיצור נמרץ : המחקרים הבולטים במחצית הראשונה של מאי 2014 (CME)

חשיבות קומדין בטיפול בחולים עם אי-ספיקת לב על-רקע מחלת לב איסכמית ופרפור פרוזדורים  (J Am Coll Cardiol)

בסקירה רטרוספקטיבית של טיפול אנטי-תרומבוטי בחולים עם אי-ספיקת לב על-רקע מחלת לב איסכמית ופרפור פרוזדורים, הסיכון לתסחיפים עלה באופן דומה בחולים עם פרפורי פרוזדורים קודמים או פרפור פרוזדורים חדש ובשני המקרים, טיפול בקומדין בלבד, בהשוואה לטיפול בנוגד-טסיות בלבד, הפחית את הסיכון לתסחיפים, אם כי בעלות של עליה בדימומים חמורים. הסיכון לדימומים אלו היה גדול יותר עם טיפול בקומדין בשילוב עם נוגדי-טסיות (אספירין או קלופידוגרל), ללא ערך מוסף מבחינת ההשפעה האנטי-תרומבוטית.

פרפור פרוזדורים קודם זוהה ב-20.7% מהחולים, שהיו במעקב במשך 20,691 שנות-אדם; ב-17.2% תועד פרפור פרוזדורים חדש במהלך מעקב של 15,758 שנות-אדם. יתר החולים ללא פרפור פרוזדורים היו במעקב במשך 77,317 שנות-אדם. השיעור הכולל של אירועים תרומבואמבוליים עמד על 11.4% ושיעור דימומים חמורים עמד על 11.7%.

בחולים עם פרפור פרוזדורים קודם, שיעור האירועים התרומבואמבוליים היה דומה באלו שטופלו בקומדין עם נוגדי-טסיות בהשוואה לאלו שטופלו בקומדין בלבד. עם זאת, עם שילוב שני התכשירים יחד יחס הסיכון לדימומים חמורים עמד על 1.31, בהשוואה לטיפול בקומדין בלבד. הסיכון לדימום ירד משמעותית עם טיפול בנוגדי-טסיות בלבד לעומת טיפול בקומדין בלבד (יחס סיכון של 0.80).

 

בחולים עם פרפור פרוזדורים חדש, שיעורי אירועים תרומבואמבוליים לא היה מוגבר באלו שטופלו בשני התכשירים בהשוואה לאלו שטופלו בקומדין בלבד, אך עלה עם טיפול בנוגדי-טסיות בלבד (יחס סיכון של 1.45). הסיכון לדימומים חמורים עלה עם שילוב טיפול בקומדין עם נוגדי-טסיות (יחס סיכון של 2.71), אך לא עם טיפול נוגד-טסיות בלבד.

בחולים ללא פרפור פרוזדורים, הסיכון לתרומבואמבוליזם היה דומה עם טיפול בקומדין בלבד, נוגדי-טסיות בלבד, או שני אלו יחדיו. אך כצפוי, בהשוואה לטיפול נוגד-טסיות בתכשיר יחיד, הסיכון לדימום חמור היה גבוה פי 2.05 עם שילוב קומדין עם נוגדי-טסיות ופי 1.69 עם טיפול בקומדין בלבד.

בחולים ללא פרפור פרוזדורים, טיפול נוגד-טסיות כפול (אספירין עם קלופידוגרל) הפחית את הסיכון לתרומבואמבוליזם (יחס סיכון של 0.82) והעלה את הסיכון לדימומים חמורים (יחס סיכון של 1.53) בהשוואה לטיפול נוגד-טסיות יחיד.

החוקרים מסכמים וכותבים כי מהנתונים עולה כי טיפול מונותרפי בקומדין הינה הבחירה המועדפת בחולים עם פרפור פרוזדורים ואי-ספיקת לב, עם מחלת כלי דם ידועה.  אעפ"י שמדובר בנתונים תצפיתים, אלו הן העדויות הטובות ביותר התומכות בטיפול מונותרפי בקומדין בחולים בתנאי העולם האמיתי, וכן תומכות בהנחיות הנוכחיות לטיפול בפרפור פרוזדורים.

J Am CollCardiol 2014

לידיעה במדסקייפ


 

 

הפחתת רמות LDL עם טיפול ב-Ezetimibe אינה מונעת התקדמות מחלת כליות כרונית (J Am Soc Nephrol)  

בחולים עם מחלת כליות כרונית, הפחתת רמות LDL עם טיפול משולב ב-Simvastatin ו-Ezetimibe (Vytorin) לא הביאה למניעת התקדמות מחלת כליות למחלת כליות בשלב סופני. הטיפול המשולב לא השפיע גם על תוצאי סיום אחרים, כולל מחלת כליות סופנית או תמותה מכל-סיבה ומחלת כליות סופנית או הכפלת ערכי קריאטינין.

ממצאים אלו עולים ממחקר SHARP (Study of Heart and Renal Protection), שכלל 6,245 חולים עם מחלת כליות כרונית, שאינם תחת טיפולי דיאליזה בעת ההקצאה האקראית. החוקרים מצאו כי הפחתת רמות כולסטרול עם טיפול ב- Simvastatin/Ezetimibe הפחית את הסיכון היחסי לאירועים טרשתיים מג'וריים בהיקף של 17% ואירועים וסקולאריים בהיקף של 15.3%, בהשוואה לחולים שטופלו בפלסבו.

הנתונים החדשים מדגישים את ההשפעה הכלייתית של טיפול ב-Simvastatin במינון 20 מ"ג ו-Ezetimibe במינון 10 מ"ג בחולים עם מחלת כליות כרונית. החוקרים כותבים כי המחקר נועד לבחון אם טיפולים נוספים מעבר לעיכוב ציר רנין-אנגיוטנסין, עשויים להאט את התקדמות מחלת כליות כרונית.

לאחר חמש שנות מעקב, הטיפול המשולב, שהביא להפחתת רמות LDL ב-37.1 מ"ג לד"ל, לא השפיע משמעותית על התקדמות למחלת כליות סופנית או תוצאי סיום אחרים. בנוסף, מניתוח הנתונים עלה כי הטיפול המשולב לא השפיע משמעותית על קצב השינוי במדדי eGFR (Estimated Glomerular Filtration Rate), ולא תוארה תועלת לטיפול בתת-קבוצה מסוימת.

החוקרים כותבים כי מדובר במחקר הגדול ביותר להערכת טיפול להפחתת רמות LDL בחולים עם מחלת כליות כרונית מתקדמת, בעל עוצמה מצוינת לזיהוי תועלת קלינית, מאחר ולמעלה מ-2,000 חולים התקדמו למחלת כליות סופנית.

מאחר והמחקר הדגים בעבר כי הפחתת רמות LDL בחולים עם מחלת כליות כרונית הביאה להפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם, עדיין ישנה התוויה טובה להפחתת רמות LDL במרבית החולים עם מחלת כליות כרונית, והעדר ההשפעה על התקדמות למחלת כליות אינו צריך להשפיע על הגישה הנ"ל. כתוצאה מכך, יש מקום לטיפול להפחתת רמות LDL בחולים עם מחלת כליות כרונית מתקדמת למניעת מחלה טרשתית, אך לא למניעת התקדמות של מחלת כליות.

J Am SocNephrol 2014

לידיעה במדסקייפ

 

מדד הסתיידות עורקים כליליים מנבא את התועלת של טיפול באספירין למניעה ראשונית
(
Circ Cardiovasc Qual Outcomes)

התועלת הצפויה לטיפול יומי באספירין למניעה ראשונית עולה על הסיכון כאשר מדד הסתיידות עורקים כליליים בבדיקות הדמיה עומד על 100 ומעלה, כאשר הסיכון עולה על התועלת עם מדד הסתיידות עורקים כליליים אפסי, בשני המקרים הדבר אינו תלוי בסיכון לפי קריטריוני פרמינגהם, כך עולה מתוצאות מחקר MESA (Multi-Ethnic Study of Atherosclerosis).

חולים עם מדד CAC (Coronary Artery Calcium) אפסי או של 100 ומעלה היוו כ-75% מהמגוון האתני (רק כ-37% היו לבנים) של מעל 4,200 חולים ללא-סוכרת, שלא נטלו טיפול באספירין בתחילת המחקר. בחולים אלו, הנחשבים מועמדים לטיפול באספירין לפי הקריטריונים הקונבנציונאליים, מדדי סידן עשויים לסייע בהחלטה אם להתחיל בטיפול באספירין או לאו.

לפי ההנחיות לפני שנת 2013 מטעם ה-AHA, באדם עם סיכון של 10% ומעלה למחלת לב כלילית בתוך עשר שנים יש מקום לטיפול באספירין, כאשר כשליש מהמשתתפים במדגם שענו על הקריטריון הנ"ל היו עם מדד CAC אפסי, עדות לכך שעדיף להימנע מהטיפול הנ"ל. בעשירית מאלו שלא ענו על הקריטריון לטיפול יומי באספירין מדד CAC עמד על 100 ומעלה, ולכן צפויים ככל הנראה לתועלת מטיפול זה.

הסקירה משלימה ממצאי מחקר אחר שפורסם לפני כשלוש שנים וקבע ממצאים דומים באשר לקשר בין מדדי CAC ובין הטיפול בסטטינים. מדדי CAC באותו מחקר היו דומים לערכי הסף ששימשו במחקר הנוכחי. 

לאור הממצאים הללו, החוקרים מאמינים כי מדדי CAC עשויים לסייע בקביעת התועלת האפשרית של טיפול באספירין ובסטטינים, ולכן יש מקום להגדלת השימוש במדד לשיפור תהליכי קבלת החלטות.

החוקרים בחנו את הנתונים אודות כ-4,200 משתתפים במחקר MESA, ללא אבחנת סוכרת או טיפול באספירין בתחילת המחקר. הם בחנו את מדדי CAC והתוצאות לאורך תקופת המעקב, שעמדה בממוצע על 7.6 שנים. לאחר תקנון לערפלנים אפשריים ומאפיינים אחרים, כולל דרגת הסיכון לפי מדד פרמינגהם, יחסי הסיכון לאירועי מחלת לב כלילית קשים (כולל אוטם לא-פטאלי של שריר הלב, דום לב לאחר החייאה ותמותה עקב מחלת לב כלילית) ואירועים קרדיווסקולאריים קשים (כולל מחלת לב כלילית ואירוע מוחי פטאלי ולא-פטאלי) למדד CAC של 100 ומעלה לעומת מדד אפסי עלו פי ארבע וכמעט פי שלוש, בהתאמה.  כאשר החוקרים בחנו את הנתונים לפי מגדר, הם מצאו כי מדד CAC של 100 ומעלה העיד על תועלת גדולה יותר לטיפול יומי באספירין בגברים ובנשים, ללא קשר לשאלה אם ענו על הקריטריונים הקונבנציונאליים לטיפול התרופתי. יחס עלות/תועלת הצביע על סיכון מוגבר לטיפול יומי באספירין בגברים עם מדד CAC אפסי, ללא קשר לקריטריונים הקונבנציונאליים. עם זאת, בנשים, מדד CAC אפסי לווה בסיכון לנזק עקב טיפול באספירין רק במידה והוגדרו כבעלות סיכון נמוך לפי הקריטריונים הסטנדרטיים; באלו בסיכון מוגבר לפי הקריטריונים הסטנדרטיים תוארה תועלת צפויה לטיפול באספירין, ללא תלות במדדי CAC.

בתחילת חודש מאי, מנהל המזון והתרופות האמריקאי פרסם עמדה רשמית כנגד השימוש הכללי באספירין למניעה ראשונית של התקפי לב או אירועים מוחיים, ללא התייחסות לנושא ריבוד סיכונים במקרי מניעה ראשונית לזיהוי מועמים אפשריים לטיפול באספירין.

 

נייר העמדה פורסם בעקבות בקשה שנדחתה מטעם חברת Bayer HealthCare בפברואר 2003 לשינוי התווית לטיפול באספירין למטרות מניעה ראשונית. מהסוכנות נמסר כי המתינו עד כה כדי להשלים מחקרים להערכת הטיפול התרופתי במסגרת מניעה ראשונית בחולי סוכרת ובחולים עם מחלת עורקים היקפית, שלא הדגימו תועלת משמעותית.

CircCardiovascQual Outcomes 2014

לידיעה במדסקייפ


 

הוספת evolocumab לטיפול בסטטינים מובילה להפחתה ניכרת ברמות LDL-C בהשוואה לפלציבו ולאזטימיב  (JAMA)

מחקר חדש מ-JAMA מציג ירידה גדולה מאוד (עד לרמות LDL-C מתחת ל-40 מ"ג/ד"ל) ברמות LDL כולסטרול תחת טיפול ב-evolocumab , תכשיר נסיוני חדש שהוא נוגדן חד שבטי הומני מלא ל-PCSK9 , כטיפול נוסף על סטטינים פוטנטיים.

המחקר היה במסגרת שלב 3 בפיתוח, אקראי, כפול סמיות, מבוקר פלציבו ו-ezetimibe (איזטרול) אשר בוצע בין ינואר לדצמבר 2013 במטופלים עם היפרכולסטרולמיה ראשונית ודיסליפדמיה מעורבת ב-198 אתרים ב-17 ארצות.

בסה"כ 2067 מטופלים חולקו באופן אקראי לאחד מתוך 24 קבוצות טיפול בשני שלבים. בתחילה נעשתה רנדומיזציה לטיפול יומי, בדרגת עצימות בינונית בסטטינים (אטורסבטטין 10 מ"ג, סימבסטטין 40 מ"ג, או רוסובסטטין 5 מ"ג) או בדרגת עצימות גבוהה (אטורבסטטין 80 מ"ג, רוסובסטטין 40 מ"ג) .

לאחר 4 שבועות של ייצוב ליפידיפ, 1899 מטופלים חולקו לצורך השוואת אבולקומאב (140 מ"ג מידי שבועיים, או 420 מ"ג אחת לחודש) לפלצבו (מידי שבועיים או חודש) או אזטימיב (10 מ"ג יומי, למטופלי אטורבסטטין בלבד) אשר התווספו לטיפול הקיים בסטטינים.

יעדי המחקר המרכזיים היו השינוי מרמת הבסיס ב-LDL-C לממוצע שנמדד בין  השבוע ה-10-12 ובשבוע ה-12 .

 

החוקרים מדווחים כי האבולוקומאב הפחית   LDL-C ב- 66% (בטווח 58%-73%) ו-75% (בטווח 65%-84%) בטיפול של אחת לשבועיים, וב-63% (בטווח 54%-71%) ו-75% (בטווח 67%-83%) בטיפול אחת לחודש, בהשוואה לפלציבו ע"פ הרמה הממוצעת בשבוע ה-10-12 בקבוצות שהיו תחת טיפול קודם בעצימות בינונית וגבוהה של סטטינים, בהתאמה.  הירידות  ב-LDL-C בשבוע ה-12 היו דומות לאלה שנמצאו בממוצע שבוע 10-12.

עבור מטופלים בסטטינים בעצימות בינונית , הטיפול באבולוקומאב מידי שבועיים הפחית LDL-C מרמת בסיס של 115-124 מ"ג/ד"ל לממוצע של 39-49 מ"ג/ד"ל. הטיפול החודשי הפחית את ה-LDL-C מממוצע של 123-126 מ"ג/ד"ל בתחילת המחקר ל-43-48 מ"ג/ד"ל.

עבור מטופלים בסטטינים בעצימות גבוהה , אבולוקומאב בטיפול אחת לשבועיים הפחית LDL-C מרמת בסיס שך 89-94 מ"ג /ד"ל ל-35-38 מ"ג/ד"ל. טיפול חודשי הפחית מרמה בסיסית של 89-94 מ"ג/ד"ל ל-33-35 מ"ג/ד"ל.

תופעות לוואי דווחו ב-36%, 40% ו-39% של מטופלי אבולוקומאב, אזטימיב, ופלצבו, בהתאמה.

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר במטופלי האבולוקומאב היו כאבי גב, כאבי פרקים, כאבי ראש, עוויתות שרירים, וכאבים בגפיים (כל הנ"ל בפחות מ-2% מהמטופלים).  

מסקנות החוקרים הן שבמחקר מבוקר זה של 12 שבועות במטופלים עם היפרכולסטרולמיה ראשונית ודיסליפדמיה מעורבת , הוספת אבולוקומאב לטיפול בסטטינים,  בעצימות בינונית או גבוהה,  התבטאה בירידה ניכרת נוספת של LDL-C .  מחקרים נוספים נדרשים כדי להעריך את התועלת הקלינית ארוכת הטווח של הטיפול וכמובן את הבטיחות של גישה טיפולית זו המביאה את רמות ה-LDL-C לערכים נמוכים מאוד.

JAMA. 2014;311(18):1870-1882. doi:10.1001/jama.2014.4030.

 

עדויות חדשות קובעות כי תרופות הפועלות על אינקרטינים אינן מעלות את הסיכון לדלקת לבלב (BMJ)

בניגוד לדיווחים קודמים, תרופות המבוססות על אינקרטינים אינן מביאות לעליה בסיכון לדלקת לבלב חדה בחולים עם סוכרת מסוג 2, כך עולה מתוצאות מחקר מבוסס-אוכלוסיה, שפורסמו בכתב העת BMJ.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי רמזים ראשונים לסיכון לדלקת לבלב חדה עם תרופות אלו צצו ממאגרים של אירועים חריגים, להם מגבלות משמעותיות. הם מוסיפים כי מחקרים אקראיים ומבוקרים לא הדגימו כל סיכון כזה וכמעט כל המחקרים התצפיתיים שנערכו עד כה, למעט אחד, דיווחו כי לא תואר קשר כזה.

החוקרים ערכו מחקר מבוסס-אוכלוסייה גדול במטרה לקבוע אם התרופות הללו מלוות בסיכון מוגבר לדלקת לבלב חדה, בהשוואה לתרופות ממשפחת סולפוניל-אוריאה, טיפול קו-שני נוסף לסוכרת מסוג 2.

מדגם המחקר כלל כ-20,700 מטופלים בתרופות מבוססות אינקרטינים וכ-51,000 מטופלים בסולפוניל-אוריאה. בסיכומו של דבר, שיעורי ההיארעות של דלקת לבלב חדה בקרב מטופלים אלו עמדו על 1.47 מקרים ל-1,000 שנות-מטופל. 

 

שיעורי ההיארעות של דלקת לבלב חדה לא היו שונים משמעותיים בין מטופלים באינקרטינים ובין מטופלים בסולפוניל-אוריאה (1.45 לעומת 1.47 מקרים ל-1,000 שנות-אדם).

גם לאחר תקנון למשתנים שונים על-בסיס שיעורי ההימצאות והפוטנציאל לערפלנים, הסיכון לדלקת לבלב חדה היה דומה עם שתי משפחות התרופות.

הסיכון לדלקת לבלב חדה לא היה גבוה יותר באופן לא-משמעותי בגברים בהשוואה לנשים, אך הסיכון לדלקת לבלב חדה לא היה שונה עם משך הטיפול באינקרטינים.

הסיכון לדלקת לבלב חדה היה גבוה יותר עם אינקרטינים בהשוואה למטפורמין, אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.

בסיכומו של דבר, החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר הנוכחי עולים בקנה אחד עם מחקרים קודמים שפורסמו בנושא. עם זאת, למרות הממצאים העקביים, לאור נדירות המקרים הללו, חשוב להשלים מחקרים בקנה מידה גדול.

BMJ 2014

לידיעה במדסקייפ

 

השוואת התועלת של גישות טיפול ארוך-טווח למניעת התלקחויות אסתמה (BMJ)

בכתב העת BMJ מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי גישות טיפול המשלבות משאפי סטרואידים וביתא-אגוניסטים ארוכי-טווח הן הכי יעילות ובטוחות למניעת התלקחויות חמורות של אסתמה.

במסגרת הסקירה ביקשו החוקרים להשוות את היעילות והבטיחות של גישות אחזקה למניעת התלקחויות אסתמה. הם ערכו סקירה סיסטמית ומטה-אנליזה, עם איסוף נתונים ממאגרי Cochrane Systematic Review .  הסקירה כללה מבוגרים עם אסתמה, שחולקו באקראי לטיפולי אחזקה במשך לפחות 24 שבועות, ודיווחו על התלקחויות אסתמה. הטיפולים נבחנו אל מול טיפול אחזקה במשאפי סטרואידים במינון נמוך. תוצא היעילות העיקרי היה שיעור ההתלקחויות החמורות והתוצא המשני היה שילוב של התלקחויות בינוניות או חמורות. שיעורי הפרישה מהמחקר נבחנו כתוצא בטיחות.

64 מחקרים עם מעקב של קרוב ל-60,000 שנות-מטופל בחנו 15 גישות טיפול ופלסבו. למניעת התלקחויות חמורות, טיפול משולב במשאפי סטרואידים וביתא-אגוניסטים ארוכי-טווח כטיפול אחזקה והקלה ושילוב משאפי סטרואידים עם ביתא-אגוניסטים ארוכי-טווח במינון יומי קבוע, היו טובים באופן שווה, והיו היעילים ביותר.

 

יחסי השיעור בהשוואה לטיפול במשאפי סטרואידים במינון נמוך עמדו על 0.44 ו-0.51, בהתאמה. גישות טיפול משולבות אחרות לא היו עדיפות על טיפול במשאפי סטרואידים וכל הטיפולים בתרופה יחידה היו נחותים בהשוואה לטיפול במשאף סטרואידים יחיד במינון נמוך. פרופיל הבטיחות הטוב ביותר תועד עם הטיפול הקונבנציונאלי ושילוב טיפול אחזקה והקלה.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי מהסקירה עולה כי גישות טיפול המשלבות משאפי סטרואידים וביתא-אגוניסטים ארוכי-טווח הן היעילות והבטוחות ביותר למניעת התלקחויות אסתמה, אם כי זוהתה הטרוגניות מסוימת במטה האנליזה של דיווחי המאמרים המלאים.  

 BMJ 2014


 

האם דימום מהחניכיים ואובדן שיניים מעידים על סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם? (Eur J Prev Cardiol

במדגם גדול של חולים עם מחלת לב כלילית יציבה, אובדן שיניים ודימום מהחניכיים היו נפוצים ונקשרו עם מגוון גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם. אובדן שיניים משמעותי היה נפוץ, כאשר כ-40% מבין למעלה מ-15,000 משתתפים דיווחו כי נותרו להם פחות מ-15 שיניים, כולל כ-16% שדיווחו כי לא נותרו להם כלל שיניים. עם זאת, שיעורים אלו השתנו באופן נרחב ב-39 המדינות שלקחו חלק במחקר.

השכיחות הגבוהה של אובדן שיניים באוכלוסיה זו מעידה על חשיבות בריאות הפה, כאשר הקשר עשוי לנבוע בחלקו מההשפעה של גורמי סיכון משותפים למחלות חניכיים ולמחלת לב כלילית, דוגמת גיל מבוגר ועישון.

המדגם כלל 98% מהמשתתפים במחקר STABILITIY (Stabilization of Atherosclerotic Plaque by Initiation of Darapladib Therapy), שהשיבו לשאלון בנוגע לבריאות השיניים. המחקר נועד בעיקר לבחון את הטיפול ב-Darapladib, בנוסף לטיפול בסטטינים וטיפולים סטנדרטיים אחרים. מדובר בתרופה המעכבת באופן סלקטיבי את Lp-PLA2 (Lipoprotein-Associated Phospholipase A2), שלא הפחיתה את הסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים במהלך מעקב של למעלה משלוש שנים בחולים בסיכון גבוה (60% מהחולים היו עם היסטוריה של אוטם שריר הלב ו-75% עברו רה-וסקולריזציה כלילית בעבר).

 

הסקירה מצטרפת למספר דיווחים אחרים, שקשרו בין בריאות שיניים ירודה ובין סיכון למחלת לב כלילית ומחלות כרוניות אחרות. עם זאת, החוקרים כותבים כי למיטב ידיעתם, אין מחקרים אחרים בגודל והיקף דומה להערכת שיעורי ההימצאות של מדדים הקשורים במחלת חניכיים והקשר עם סיכון למחלות לב וכלי דם בחולים עם מחלת לב איסכמית. הם מזהירים מספר פעמים כי מדובר במחקר תצפיתי, שלא בחן את השאלה אם מחלת חניכיים גורמת למחלות לב.

במחקר STABILITY נכללו כ-15,000 משתתפים, שדיווחו על מספר השיניים הנוכחי שלהם לפי הקטגוריות הבאות: 0, 1-14, 15-20, 21-25 או 26-32, כמו גם על תדירות דימומים מחניכיים. 40.9% מהמשתתפים דיווחו כי נותרו להם פחות מ-15 שיניים, 16.4% דיווחו כי לא נותרו להם כלל שיניים. דימום מהחניכיים בדרגה מסוימת דווח ע"י כ-25% מהמשתתפים. הממצאים הצביעו על קשר בין אובדן שיניים ובין מגוון גורמי סיכון סוציו-אקונומיים וגורמי סיכון קרדיווסקולאריים, עם צבר גורמי סיכון גדול יותר בחולים עם אובדן שיניים נרחב יותר.

השכיחות של משתתפים עם פחות מ-15 שיניים השתנתה בין מדינות, כאשר השיעור הנמוך ביותר תואר בהודו (11.3%) ונורבגיה (14.2%), והשכיחות הגבוהה ביותר תוארה בסלובקיה (68.6%) ופולין (66.7%). השכיחות של דימומים מהחניכיים השתנתה גם היא באופן נרחב, עם השכיחות הנמוכה ביותר בדרום אפריקה (12.8%) והגבוהה ביותר תוארה ברומניה (47.9%). למרות שמחקרים קודמים תיארו את הקורלציה השלילית בין דימום מחניכיים ועישון, החוקרים טוענים כי מספר קשרים אחרים שזוהו במחקר לא היו צפויים, דוגמת סיכוי מוגבר מעט לצריכת אלכוהול רבה ומתח רב במקום העבודה בחולים עם כמות שיניים גדולה יותר. למרות שמדובר בקשרים חלשים, אותם קשה להסביר ללא מחקרים נוספים, גורמים סוציו-אקונומיים עשויים לשחק תפקיד חשוב.

Eur J PrevCardiol 2014  

 לידיעה במדסקייפ   

  

סגור חלון