פושט רגל מעוניין לחלץ את עצמו ממצב כלכלי חמור, על ידי מכירת איבר מגופו לאדם אחר שממתין להשתלה תמורת ממון רב. האם הדבר מותר? האם יש לאדם בעלות על גופו ואיבריו עד כדי הרווחת ממון באמצעותם?

אדם כבן 50 שעד לאחרונה היה בעל חברה מצליחה, פשט את הרגל בעקבות ניהול עסקי כושל. בכדי להוריד מעט מהלחץ הכלכלי, הוא מעוניין למכור כליה אחת מכליותיו הבריאות, עבור השתלה בגופו של חולה הזקוק באופן דחוף להשתלת כליה להצלת חייו.

השאלה: האם על פי תורת ישראל יש לאדם בעלות על גופו ואיבריו, ומותר לו להרוויח ממון באמצעות מכירתם.

תשובה: עולם הרפואה הצליח עם השנים לפתור בעיות וקשיים שונים בתחומים רבים. אחד מהתחומים המתקדמים ביותר, הוא תחום “השתלת איברים”. ההתקדמות הטכנולוגית והטכנית במכשירים ובכלים, מאפשר כיום לרפא בני אדם על ידי השתלת איברים וחלקי איברים הנלקחים מבני אדם אחרים. ככל שעוברות השנים, הביקוש לאיברים מתורמים מתאימים גובר, בין מאנשים מתים בתרומת בני המשפחה תוך הסכמת המת מראש, ובין מאנשים חיים שנותנים איברים מסויימים מגופם בכדי להציל בני אדם אחרים.

ההלכה היהודית קובעת, שאם על ידי תרומת איבר לאדם אחר, חיי התורם יתקצרו או יסתכנו, אין חובה לתרום, והדבר עלול אף להיות אסור. המקור לכך הוא ממה שנאמר בתורה “וחי אחיך עמך”, שהתנא רבי עקיבא דרש מכך – “חייך קודמים לחיי חברך”.

בתלמוד (מסכת בבא מציעא דף סב.) מובאת דוגמא להלכה זו: “שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהן קיתון של מים, אם שותין שניהם – מתים, ואם שותה אחד מהן – מגיע לישוב”. רבי עקיבא פסק במקרה זה, “חייך קודמים לחיי חברך”, שבעליו של המים ישתה אף שבכך בוודאי חברו ימות, שבורא עולם אינו מחייב את האדם להקריב חייו עבור חברו.

אמנם פסק הרדב”ז בתשובותיו (ח”ג סימן תרכז), שאף כשאין סכנה לתורם האיבר, לא חלה עליו חובה לתרום איבר מגופו עבור זולתו, אלא שאם הוא חפץ לתרום, בוודאי הוא עושה בכך מעשה חסד גדול.

תרומת האיברים השכיחה ביותר מבני אדם חיים, היא תרומת כליה מאדם בריא ששתי כליותיו בריאות, והשתלתם בגופו של אדם אחר ששתי כליותיו חדלו לתפקד. תרומה זו אינה כרוכה בסכנת חיים או קיצור חיים לתורם, ואף שפעולה זו מצריכה ניתוח בהרדמה מלאה, הסיכון שבהרדמה אינו נחשב סיכון משמעותי שיש להתחשב בו מבחינת הלכתית. מאחר שתרומה זו מצילה חיים כפשוטו, בוודאי שהיא נחשבת למעשה חסד עילאי, ויש בכך מצוה גדולה, אף שאין חיוב לתרום כאמור.

אכן כאן מתעוררת שאלה נוספת: האם גם כשמטרת התורם היא עבור רווח כספי בלבד עדיין קיימת המצווה לתרום כליה עבור אדם אחר? והאם הצלת האחר מתירה במקרה זה לחבול בגופו באמצעות ניתוח?

בתלמוד (מסכת בבא קמא דף צא:( מובא דיון הלכתי, האם מותר לאדם לחבול בגופו או לא: “החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי – פטור!… איכא למאן דאמר: אין אדם רשאי לחבל בעצמו. ואיכא מאן דאמר: אדם רשאי לחבל בעצמו”. מבואר שם, שישנה מחלוקת בין חכמי ישראל, אם מותר לאדם להוציא מגופו דם על ידי הכאה וחבלה, או לא.

בגמרא שם מובאים שלשה מקורות מפסוקי התורה לכך שאין לאדם לחבול בגופו:

א. בפרשת נח בורא העולם אמר לנח ובניו לאחר יציאתם מהתיבה “ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש” (בראשית ט, ה), מפסוק זה למדו חכמים שחבלה שיוצא ממנה דם אסורה.

ב. בענין השחתת עצי מאכל בזמן מלחמה אומרת התורה “לא תשחית את עצה” (דברים כ, יט), ולמדו חכמים שאם התורה הקפידה לאסור את השחתת העצים, קל וחומר שהשחתת גופו של האדם אסורה.

ג. בפרשת “נזיר” (במדבר ו, יא) כתוב “וכפר עליו מאשר חטא על הנפש”. כוונת התורה להורות, שאדם המונע הנאה מגופו נחשב לחוטא. ומכך אנו למדים בקל וחומר, שגרימת צער ממשי לגוף על ידי חבלה בוודאי נחשבת לעבירה לפי השקפת התורה.

בשולחן ערוך נפסק להלכה, שאסור לאדם לחבול בעצמו, גם כשיש לו מכך תועלת ממונית. אבל בוודאי שלצורך הצלת נפשות מותר ואף מצוה לתרום איבר, כאשר לתורם לא נגרמת מכך סכנת חיים.

לכן למעשה, אדם החפץ לתרום כליה עבור הצלת אדם אחר, בוודאי הוא עושה בכך מצוה חשובה מאוד של הצלת נפשות, וכבר אמרו חכמים “כל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא”. באופן זה אין איסור של “חובל בגופו”, שההצלה מסכנת נפשות דוחה את כך איסורי התורה. ואפילו אם כוונתו לריווח כספי, כוונתו אינה גורעת ממעשה הצלה, והתרומה מותרת.

אבל תרומת איברים ל”בנק איברים” או עבור מחקר מדעי לצורך הצלה עתידית של חולים, אסורה על פי ההלכה, מאחר שאין בכך שימוש מידי של הצלת אדם. ואף שאין להחשיב מעשה זה כ”השחתה”, ואין בכך איסור “בל תשחית”, שהרי עושים בהם שימוש לצורך הצלה עתידית, בכל זאת הדבר אסור, שלדעת רבים מהפוסקים האיסור לחבול בגוף האדם נלמד מהפסוק “אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש”, ורק עבור “צורך גדול” התירו את החבלה, ורווח כספי או תועלת עתידית אינם נחשבים “צורך גדול”.

למרות שמותר למכור איברים עבור הצלת חיי יהודים אחרים, רשאים רשויות המדינה או חברת האנשים בכל מקום ומקום, לאסור את תרומת האיברים למטרות כספיות, בכדי למנוע תופעות חברתיות שליליות רבות הנובעות מנורמה פסולה זו.

מאמר זה נכתב באופן כללי להאיר את נושא השתלות האיברים להצלת חיי אחרים. אמנם, בכל מקרה ומקרה יש להתייעץ עם רב מוכר פוסק הלכה מובהק, שיורה את הדרך הישר, דרך התורה הקדושה.

הרב יעקב וינר שליט”א – עומד בראש מוקד רפואה והלכה ביד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות.

במייל machonr@yadsarah.org.il  ובטלפון 02-6444590 ובכתובת שדרות הרצל 124 ירושלים.