מאת: דלית ויסמן – דיאטנית מלב”י – המרכז הרפואי לטיפול בהשמנת יתר מקבוצת אסיא מדיקל, ביה”ח אסותא ,ת”א.

בין ההסברים המבוססים לאכילת-יתר באוכלוסיות מערביות מפותחות, נמנים זמינות המזון, אורח חיים ישבני, ואילוצים כלכליים. אף לא אחד מהסברים אלו עונה על השאלה המרכזית: מדוע אנשים אוכלים יתר על המידה באופן עקבי, למרות מאמצים חוזרים ונשנים לא לעשות כך?

צוות חוקרים מאוניברסיטת טקסס בארה”ב, פרסם בדצמבר 2009 מאמר שמקדם תשובה אפשרית לשאלה זו. החוקרים בוחנים אכילת-יתר תוך התייחסות למזון מעובד בעל ריכוז גבוה של סוכר, שומן, מלח וקפאין כחומר ממכר. מזון מעובד יוביל חלק מאיתנו, לאיבוד שליטה על היכולת לאזן אכילה, בדומה להתמכרות לאלכוהול וניקוטין.

השערת החוקרים כי במקרים מסוימים, התנהגות של אכילת-יתר, הינה תוצאה של התמכרות למזון מעובד, התפתחה תוך קריאה ביקורתית של הספרות המקצועית בתחום ההשמנה, התנהגויות אכילה, והתמכרויות לסמים ומתוך עבודה עם אנשים אשר הגדירו את עצמם כמכורים למזון מעובד.

למרות המחסור שקיים בעדויות שאינו מאפשר התייחסות לכל מרכיבי המזון המעובד בנפרד, כתרופה פסיכו אקטיבית, תצפיות מצביעות על דמיון ניכר בהתנהגויות הקשורות לאכילת מזון מעובד וצריכת חומרים ממכרים.   בדומה לחומרי סם ממכרים, סוכרים וקמחים הם חומרים שנמצאים בטבע בכמויות קטנות בהרבה מאשר במזון.  כמו בחומרי סם הם אינם ממכרים עד אשר הם מרוכזים לחוד וביחד באמצעות תהליכים תעשייתיים מודרנים. איחוד רכיבי מזון אלו בריכוזים גבוהים בהרבה מהמצוי בטבע, יוצרים מזונות בעלי פוטנציאל התמכרות גבוה יותר כגון: משקאות קלים (סוכר וקפאין), סופגניות, בורקסים ודברי מאפה נוספים (קמח לבן, סוכר -לעתים קפאין משוקולד, מלח ושמן), וצ’יפס (שומן, מלח ולעיתים דקסטרוז).

מהי תלות בחומר?

Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM-IV) מגדיר תלות בחומר substance dependence)) כאשר במהלך שנה מופיעים 3 מתוך 7 סימפטומים: טולרנטיות (סבילות), תסמיני גמילה, חומר שנלקח בכמויות גדולות או למשך זמן ממושך יותר מהמתוכנן, ניסיונות לצמצם, זמן עודף שמוקדש לשכנוע, שימוש או גמילה משימוש, הפחתה או הפסקה בפעילויות חשובות עקב שימוש, המשך שימוש למרות תוצאות שליליות. הגדרות אלו תוקפו לגבי חומרי שונים ובאוכלוסיות שונות.

השערת ההתמכרות למזון.

אכילת-יתר יכולה להיות מתוארת כהתמכרות למזון מעובד העונה להגדרות ה- DSM-IV לגבי הפרעה בשימוש בחומר (substance use disorder).

החוקרים מציגים את סוגיית ההתמכרות למזון מעובד, תוך התייחסות לקריטריונים המגדירים התמכרות לחומר. הטיעונים לביסוס ההשערה לקוחים משני מקורות מידע:

א.התבוננות ועבודה עם אנשים אשר הגדירו את עצמם מכורים למזון מעובד.

ב. קריאה ביקורתית של הספרות המחקרית.

הצורך בעליה בכמות החומר על מנת להגיע להשפעה המיוחלת.

הצורך הכפייתי לצרוך כמויות גדלות עם הזמן של מזון ספציפי על מנת להגיע להשפעה המיוחלת. סוג המזון שאנשים מדווחים על צורך זה קיים בכמויות משתנות וגדלות מזון מהיר, מכלי גלידה, חטיפים מלוחים, משקאות מוגזים, פופקורן.

דוגמא “אם אני אומר/ת לעצמי שאוכל רק עוגייה אחת, אז זה מוביל לאכילה של עוד אחת ועוד אחת עד שאני עוצר/ת בעוגייה החמישית והשישית. בעבר הייתי מסוגלת לאכול רק אחת או שתיים”.

תמיכה לשימוש הפרוגרסיבי של המזון מגיעה משלוש רמות של מחקר:  מחקרים בחיות מעבדה, מחקרים על נוירוטרנסמיטרים הקשורים לאכילה בבני-אדם באמצעות MRI, וסטטיסטיקה של צריכת חומרי גלם למזון.

החומר (או חומר דומה) נצרך על מנת להקל או להימנע מתסמיני הגמילה.

דיווחים על אכילה כאשר מרגישים עייפים, חרדים, מדוכאים ו/או מרוגזים וזעפנים. אכילת מזונות מעובדים על מנת להימנע מחולשה ומצבי רוח שליליים. האכילה מתבצעת למרות ההכרה בחוסר הרגשת רעב ובעובדה כי האכילה לא תתקן את מצב הרוח. דיווחים על התנהגויות חוזרות כגון: הליכה לכוון מכונות המזון המעובד והשתייה הקלה בשעות אחר הצהריים, שוטטות במטבח בחוסר מנוחה תוך חיפוש אחר חטיף מעובד וגלידה בערב.

הרגשות השליליים שמתוארים הם ביטויים פסיכולוגיים של גמילה אשר “מתוקנים” על ידי צריכת המזון המעובד בדומה לעישון סיגריות.

דוגמא “הפחתה בצריכת הלחם גורמת לי לרעידות. כאשר אני נמנעת מקפה ליום אחד, אני מרגיש/ה מעוצבנת”. “אני אוכלת מזון עתיר סוכר על מנת להפיג את עייפותי ו/או מצב רוחי המדוכדך”.

קיימות עדויות בבני-אדם לתסמיני גמילה ממלח במיוחד בחילה, וסינדרום גמילה מקפאין הכולל: כאבי-ראש, חולשה וסחרחורת.

החומר נלקח בדרך כלל בכמויות גדולות או במשך זמן ממושך יותר ממה שהיה מתוכנן.

דיווחים על ביקור במאפיות וקיוסקים בכוונה לקנות עוגייה אחת או חטיף אחד, ויציאה מהחנות עם תריסר תוך אכילת כל מה שנקנה במספר שעות או פחות. דיווחים על ביטויים שמביעים תמיהה וחוסר-אמונה לגבי מה שקרה.

דוגמא – “אני לא מאמין/ה שאכלתי את כל הדבר”. “נראה כי ביס אחד של שוקולד הוביל  לחפירה תזזיתית בלתי-נשלטת של שוקולד לתוך הפה. זה היה כמו לנסות לכבות אש”.

תמיכה מדעית נרחבת קיימת אודות קיומם של התקפי-אכילה (binge-eating).

קיים רצון בלתי פוסק או מאמצים ללא הצלחה להפחית או לשלוט בצריכת החומר.

מספר מאמצים לצמצם את כמות המזון שנצרכת. ניסיונות מגוונים כגון: הפחתת המזון, היפנוזה, תחליפי-מזון, תראפיה קבוצתית, ניתוח, טיפול תרופתי, דיקור, “מזון מיוחד”, קבוצות תפילה, ועיסוק בפעילות גופנית. הנושא החוזר על עצמו הוא כישלון לגבי כל אותם ניסיונות. 

דוגמא “כן, ניסיתי להפחית או להפסיק, אבל זה כל הזמן בראש שלי ואני מוצא/ת דרכים להביס את עצמי. אפילו לפנות זמן לקנייה של ממתק או חטיף”.

רוב המזונות שהם מטרה לצמצום בצריכה הינם מזונות מעובדים.

זמן רב מוקדש לפעילויות נחוצות להשגת השימוש בחומר, או להתאוששות מהשימוש בו.

דיווחים על ריבוי כניסה ויציאה מהמטבח, מחדר-המנוחה, ומחדר הרחצה. אפילו דיווחים על קימה בלילה לצורך אכילה. דיווחים עקביים על עייפות לאחר ארוחה. הקדשת כל זמן סופשבוע  לקניות, לאכילה ולשינה לאחר האוכל.

דוגמא “אני יכול לחוש הנגאובר משוקולד”. “יכולים להיות לי הרבה סידורים בסוף השבוע. אני אקנה בסופרמרקט ואבלה את שארית היום באכילת הדברים שקניתי ובשינה”.

המרכיב העיקרי בקריטריון זה הקשור לאכילת יתר היא העייפות והחולשה המתלווים לצריכת מזון תזזיתית. תגובה זו לאכילת מזונות מעובדים יכולה להסביר את הקשר בין צפייה בטלביזיה ו/או גלישה באינטרנט עם ירידה בעיסוק בפעילות גופנית.

וויתור או הפחתה בפעילויות חברתיות, תעסוקתיות, או נופשות חשובות, בשל השימוש בחומר.

דיווחים על התבודדות עקב בושה על היותי שמן, או עקב עייפות ותשישות. סיבה שכיחה נוספת להיעדרות מאירועים היא חוסר הנוחות לאכול בחברת אנשים אחרים.

דוגמא “אני לא הולכת לשום מקום יותר בגלל שאיני מחבבת את הגודל שלי ואין לי אנרגיות”. “אני מגיע/ה הביתה ואוכל/ת ואז אין לי כוחות להתעמל”.

השימוש בחומר ממשיך למרות הידיעה שבעיות עקביות וחוזרות,פיזיות ופסיכולוגיות, נגרמות ומתדרדרות כתוצאה מהשימוש בחומר.

דוגמא “עברה בי המחשבה שלא כדאי שאוכל משהו, אבל אני בכל זאת אוכל/ת. למשל, אני יכול/ה לחשוב שעלי לאכול משהו א. כי מישהו הכין את זה במיוחד בשבילי; ב. רק הפעם זה לא יזיק; ג. אני אתחיל את הדיאטה מחר; ד. יש לזה ערך טוב; או כן אני חושבת על עודף המשקל והעצלנות אך אוכל/ת בכל זאת”.

השמנה הינה מצב בריאותי אשר קיומו מוביל לעצה רפואית לרדת במשקל.  מחקרים מוכיחים, כי בדרך כלל אנשים מתקשים ואינם מגיעים לידי יישום ההמלצה. על כך מעיד אחוז גבוה של נשים וגברים המדווחים על היותם בתהליך ירידה במשקל או ניסיון לשמר את משקלם. חוסר ההצלחה אינו משקף חוסר ידע לגבי התוצאות הבריאותיות הקשורות להשמנה.

לסיכום, נראה כי אלה המגדירים את עצמם מכורים למזון, מציגים התנהגויות המאמתות את הקריטריונים שב- –DSM-IV  להתמכרות לחומר. ניסיונות רבים לירידה במשקל אינם מגיבים לגישות טיפוליות קיימות. התמכרות למזון מעובד, יכולה להוות הסבר משמעותי לכישלון זה, שהוא רלוונטי למספר לא מבוטל של אנשים הסובלים מהשמנת יתר.

הניסיון הקיים בטיפול באנשים שהתמכרו לניקוטין ולטבק, יכול להאיץ שינויים בסביבה הקלינית-טיפולית באלה שמכורים למזון מעובד.

Ifland et al. Refined food addiction: A classic substance use disorder.

Medical Hypotheses 72 (2009) 518526.