מאת נעה גנזבורג, Bsc

מחקר קטן שבחן את ההשפעה של צום לסירוגין באנשים רזים, מצא כי יש מוביליות גדולה יותר ( fat tissue mobilization) של רקמות שומן כאשר הצום נעשה בתחילת היום, בהשוואה לצריכה של ארוחת בוקר נטולת פחמימות, או כאשר נאכלת ארוחת בוקר בסגנון דיאטה ים תיכונית. החוקרים מצאו גם כי צריכה של ארוחת בוקר נטולת פחמימות הביאה לדיכוי ארוך יותר של רעב בהשוואה לאכילת ארוחת בוקר בסגנון ים תיכוני. המחקר, שכלל עשרה משתתפים, הוצג בכנס של החברה האירופית לחקר מחלת הסוכרת- ה-EASD (קיצור של European Association for the Study of Diabetes).

במשטר שכלל אינטרוולים של 16:8 שעות בהן הוגבלה צריכת המזון, החוקרים ראו כי עשויה להיות מוביליזציה מוגברת (משמעותית) של תאי שומן, באמצעות מעקב אחר יצור מוגבר של גופי קטון. לדברי החוקרים, ברוב הדיאטות הקטוגניות, לוקח זמן למשתתפים לעבור לשלב של שריפת שומן; המחקר הזה מציע סוג של תכנית של שריפת שומן “לפי דרישה”.

ע”פ החוקרים, העדויות בספרות הקיימת מציעות כי צום לסירוגין קשור למספר גורמים המועילים לבריאות. צום לסירוגין הוא צום עם משכי זמן ארוכים של צום הנמדדים פר חודש (periodic) , שבוע (ביחס של 5:2, עם צום בימים מתחלפים) , או יום (בו ההזנה מוגבלת בזמן, ביחס של 16:8). לפי התיאוריה, צום לסירוגין יכול לתרום לאובדן של תאי שומן בגלל תהליכים מטבוליים המביאים לתנועה או שריפה של תאי שומן.

החוקרים ביקשו לבחון זאת באמצעות בחינת ההשפעה של צום מוקדם ביום על תנועתיות של תאי adipose  על ידי ניטור רמות של β-hydroxybutyrate; וזאת בהשוואה לזו שנמדדה אל מול שני סוגים של ארוחות בוקר (ללא פחמימות, או ארוחת בוקר ים תיכונית), ומדידת התגובה הקטוגנית.

במחקר השתתפו עשרה משתתפים בריאים ללא עודף משקל, עם BMI הנמוך מ-25 kg/m2 .  המשתתפים אכלו ארוחת ערב זהה בשעה 20:00, ובבוקר למחרת, הם אכלו ארוחת בוקר, או שצמו עד עד השעה 14:00. ארוחת הבוקר הים תיכונית כללה 50% פחמימות, 30% שומן, ו-20% חלבונים, וארוחת הבוקר ללא הפחמימות, כללה 60% שומן ן-40% חלבון. שני סגנונות ארוחת הבוקר הסתכמו בכ-500 קלוריות לארוחה.

התכנית והמדידות בוצעו בהפרש של לפחות כשבוע, ולא יותר משלושה שבועות בין מדידה למדידה. לדברי החוקרים, רמות האינסולין היו נמוכות ותנועתיות של רקמות השומן היתה גבוהה יותר כאשר המשתתפים צמו לסירוגין, בהשוואה לזמן בו אכלו ארוחת בוקר, מכל סוג. בצום, האיזור המתואם מתחת לעקומה שייצג את ריכוזי ה-β-hydroxybutyrate היה בריכוז של 6.17 ממו”ל לליטר. בהשוואה, התוצאה היתה 4.16 עבור ארוחת בוקר נטולת פחמימות ו-3.65 עבור ארוחת בוקר בסגנון ים תיכוני (זאת כאשר התוצא הותאם למשך הצום, לעמידות לאינסולין וליחס בין טריגליצירידים ל-HDL במשתתפים). גורמים שנקשרו עם עליה בתנועתיות של תאי השומן היו משך הצום, ה-BMI של המשתתפים, והעמידות לאינסולין (HOMA-R).

החוקרים מציינים כי כאשר אכלו ארוחת בוקר, המשתתפים שאכלו ארוחות בוקר שונות לא הראו שוני ברמות הגופים הקטוניים ורמות ה-beta-hydroxybutyrate. עם זאת, הציון במדד הרעב היה שונה בין שתי ארוחות הבוקר. לאחר צום העידו המשתתפים על ציון גבוה במדד הרעב הסובייקטיבי, אך המשתתפים שאכלו ארוחת בוקר ללא פחמימות הדגימו דיכוי רעב לאורך זמן ארוך יותר, בהשוואה לאלו שאכלו ארוחת בוקר ים תיכונית. על סקאלה אנלוגית של מדד הרעב, בין שלוש לשש שעות לאחר האוכל, שלושת התוצאות היו 16 עבור צום, 7.5 עבור ארוחת ללא פחמימות, ו-12 עבור ארוחת בוקר ים תיכונית.  עוד מציינים החוקרים, כי היה פער קטן אך מובהק ברמות האינסולין בין שלושת הקבוצות. הרמות היו גבוהות יותר בנבדקים לאחר ארוחת בוקר ים תיכונית, בההשוואה ללאחר ארוחת בוקר ללא פחמימות, אך הממצא הזה לא נקשר לפער ברמות גופי הקטון בין שתי הקבוצות. אחת ההשערות שהעלו החוקרים לממצא זה הוא שאין צורך בהרבה אינסולין כדי למתן מצב של קטוג’נסיס ו/או ליפוליזיס במבוגרים בריאים ורזים. הם מציינים עם זאת כי ישנם גורמים נוספים שעשויים למתן או להשפיע על ההשפעה שזוהתה, כמו הורמונים למשל.

בכתבה במדסקייפ הגיבה למחקר ד”ר אן מארי אאס, דיאטנית קלינית מנורווגיה, שלקחה חלק בכנס וניהלה את הדיון במקבץ המחקרים בו הוצג מחקר זה. לדבריה, הממצאים הללו מעניינים, במיוחד ההבנה כי הצום הוביל לרעב מוגבר, בעוד שארוחת בוקר נטולת פחמימות דיכאה את הרעב למשך זמן ארוך יותר לעומת ארוחת בוקר ים תיכונית. הממצאים הללו עולים בקנה אחד לדבריה עם ממצאים ממחקר מוקדם של אותם חוקרים בו נמצא כי המנעות מפחמימות בבוקר הביאה לירידה במשקל באנשים עם עודף משקל בתקופה של כחודשיים. בנוסף, היא מציינת מחקר נוסף שהוצג בכנס (של חוקרים מהאוניברסיטה של אילנוי), שבחן את ההשפעות הקליניות של צום לסירוגין ומצא כי צום לסירוגין בתנאים דומים במשך כשלושה חודשים הביא לירידה לא מתוכננת או רצונית בצריכת הקלוריות במשתתפים, בהיקף של כ-500 קלוריות ליום, כמו גם לירידה במשקל ושיפור במדדים של גורמי סיכון מטבוליים אחרים.