מאת ד”ר בן פודה שקד

מספר מחקרים אשר נערכו ברחבי העולם ופורסמו לאחרונה מעידים על כך שההימצאות של מחלת צליאק עלתה משמעותית במהלך שלושת העשורים האחרונים. לטענת החוקרים, יתכן וההימצאות עלתה לכדי פי 4 מכפי שהייתה לפני פרק זמן זה.

מומחה מתחום האפידמיולוגיה של מחלת הצליאק אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים, מציין כי יותר ויותר מחקרים מדווחים על הימצאות המחלה בלמעלה מ-1% ממבוגרים ומילדים כאחד, וזאת לעומת ערכים נמוכים משמעותית שדווחו לפני 20 ו-30 שנים. לטענתו, הסיבה לעלייה זו הינה מולטיפקטוריאלית, אולם ככל הנראה מדובר בעלייה ממשית. הוא מוסיף כי הדבר עולה בין היתר ממחקרים בהם נבדק סרום ישן באמצעות טכניקות חדישות.

ממחקר אשר בוצע ב-Mayo Clinic ותוצאותיו פורסמו כעת בירחון Discoverys Edge של המרכז הרפואי, ביקשו החוקרים לבצע אנליזה של דגימות דם ישנות, אשר נלקחו ממתגייסים לחיל האוויר האמריקאי בתחילת שנות החמישים, בחיפוש אחר נוגדנים לגלוטן. החוקרים העריכו כי 1% מהנבדקים יימצאו כחיוביים לנוכחות הנוגדנים, באופן המשקף את השיעור הנוכחי של המחלה. לדבריהם, תוצאות המחקר הראו מספר קטן בהרבה של נבדקים חיוביים, ממצא המעיד על כך שמחלת הצליאק הייתה נדירה משמעותית אז.

ממצא זה הוביל את קבוצת החוקרים להשוות את התוצאות עם אלו של שני סטים של דגימות אשר נלקחו בעבר הקרוב יותר במחוז אולמסטד, מיניסוטה. תוצאותיהם מציעות כי מחלת הצליאק הינה בערך פי 4 יותר שכיחה כיום מכפי שהייתה בשנות החמישים של המאה הקודמת, ממצא אשר לדבריהם מצביע על כך שהמגמה הנצפית מתרחשת כבר מאז.

במחקר נוסף אשר פורסם לאחרונה בירחון Journal of the American Medical Association (JAMA) תומכות התוצאות בעיקרון של ‘מחלת צליאק לטנטית’, או ‘רגישות לגלוטן’. מחלת צליאק לטנטית, המוגדרת בעבודה זו כרירית מעי תקינה וסרולוגיה חיובית לצליאק, מצויה לדבריהם בלפחות אחד לאלף בני אדם בקירוב.

בנוסף, מדווחת אותה קבוצת חוקרים כי בשנה אחת, עשרה מבין אלף חולי צליאק צפוי ימותו בממוצע לעומת 7 מבין אלף בני אדם שאינם סובלים מהמחלה. לטענת החוקרים, לא זו בלבד ששיעור התמותה גבוה יותר בקרב חולי צליאק, הוא גבוה גם בקרב אלו המראים מחלת צליאק לטנטית.  עם זאת, הם מדגישים כי על אף שחולי צליאק מצויים בסיכון מוגבר להתפתחותם של מספר מצבים ובסיכון מוגבר לתמותה, הרי שהעלייה המוחלטת בסיכון הינה קטנה מאוד.

לדברי החוקרים, צליאק הינה מחלה בעיתית, שכן עשויה להיות א-תסמינית, לגרום לתסמינים שכיחים כגון שלשול, ירידה במשקל, עיכוב בגדילה (בילדים), עייפות ותת-תזונה, או לחילופין לתסמינים פחות שכיחים כגון אוסטיאופורוזיס, דיכאון, תוצא הריוני שלילי, ולסיכונים מוגברים לממאירות ולתמותה. בנוסף, הופעתן של מחלות אוטואימוניות מסוימות, כגון מחלת כבד אוטואימונית, מחלה של בלוטת התריס, סוכרת מסוג 1 ומחלת אדיסון עשויות להצביע על קיומה של מחלת צליאק. לפיכך, על הקלינאים לשקול את האפשרות האבחנתית של מחלת צליאק במגוון של תסמינים והפרעות.

החוקרים מוסיפים כי פעמים רבות מקרי צליאק אינם מאובחנים, אם כי שיעור המקרים שאינם מאובחנים משתנה בין המדינות השונות. לדבריהם, במרבית המדינות לפחות שני שליש מחולי צליאק לא קיבלו אבחנה למחלתם בידי רופא. הסיבה לשיעור גבוה זה של מקרים לא מאובחנים נעוצה לטענתם בכך שהמחלה עלולה להיות קשה לאבחון, ולעיתים הינה כמעט א-תסמינית לחלוטין.

עם השנים, מזכירים החוקרים, הלכו והשתכללו האמצעים לאבחון המחלה. בדיקות לקיומם של נוגדנים הולכות ונעשות טובות יותר, אם כי בדיקה חיובית לקיום נוגדנים מצריכה אישוש על ידי ביופסית רירית המעי הדק בטרם ניתן לקבוע את האבחנה בודאות. כמו כן, ישנן עליות חולפות ברמות הנוגדנים בצליאק. בעתיד, סבורים החוקרים, יתכן ומיקרוסרופיה במעי הדק תשמש ככלי אבחנתי בהקשר זה.

באשר לטיפול במחלה, מציינים החוקרים כי בשלב זה, דיאטה נטולת גלוטן עודנה הבסיס לטיפול. עם זאת, הם טוענים כי יתכן ובעתיד תהיינה אסטרטגיות טיפול חלופיות. גילוי מבנה Transglutaminase 2 אשר אירע לאחרונה עשוי לסייע לדבריהם בפיתוח מעכבים שלו לטיפול במחלת צליאק. אסטרטגיה טיפולית אפשרית נוספת עשויה להיות נטילת אנזימים המעכלים גלוטן, ובכך מגבירים את הרף הבטוח לצריכתו התזונתית.

בנוסף, מתקיים מחקר בתחום של צמצום יכולת החדירה של גלוטן לדופן המעי. עם זאת, החוקרים מסבירים כי לא ברורה הבטיחות של גישה טיפולית זו, שכן ירידה שכזו בחדירה עלולה לפגוע אולי גם בספיגתם של חומרים אחרים.

לבסוף, מחקר בתחום החקלאות עשוי להביא לכך שנוכל לשנות את מבנה הגלוטן המצוי בחיטה, וכך לייצר חיטה שאיננה גורמת לתגובה חיסונית בחולי צליאק.

על אף שאין די ראיות בנושא, מרבית החוקרים סבורים כי תזונה נטולת גלוטן תביא לירידה בסיכון להתפתחות סיבוכים ותחלואה נלווית בקרב חולי צליאק. החוקרים העומדים מאחורי המחקר אשר פורסם ב-JAMA מדגישים כי זוהי נקודה אותה על הרופא להבהיר למטופליו. בחולי צליאק אשר אינם חווים שיפור בעקבות המעבר לתזונה שכזו, הגורם העיקרי לכך הינו שככל הנראה אינם מקפידים בצורה מלאה על תזונה נטולת גלוטן לחלוטין. לטענתם, יש להקדיש תשומת לב רבה יותר למטופלים הסובלים מצליאק ולהקפיד על מעקב רפואי אחריהם.

Discovery’s Edge 2010

לידיעה במדסקייפ