הודעת האונ’ העברית

נשים רבות מסרבות לעבור בדיקת ממוגרפיה בגלל שימוש בסמן מתכתי מחקר שבוצע באונ’ העברית מצא פתרון אפשרי לבעיה

מחקר ישראלי חדש הצליח להוביל בפעם הראשונה בעולם הרפואה לפיתוח סמן מתכלה לטובת בדיקת ממוגרפיה. לאחר שפותח סמן מחומרים טבעיים ומוכרים נערך ניסוי בבעלי חיים, שתוצאותיו היו מבטיחות – נשללה רעילות החומר, והוא נעלם תוך מספר מועט של חודשים מגוף החיות. מאמר מדעי לגבי המחקר פורסם בכתב העת ACS applied biomaterials. על הטכנולוגיה רשמה האוניברסיטה העברית פטנט

בתהליך בדיקת ממגורפיה, כאשר מתגלה רקמה החשודה כסרטנית מבוצע דיגום ביופסיה של אותה הרקמה, ולעיתים אף משאירים את הרקמה למעקב לאורך מספר חודשים כדי לוודא שאין התפתחות של גידולים. כדי לסמן את הרקמה החשודה לטובת הטיפול הרפואי, מזריקים לשד הנבדק סמן (marker) מתכתי בגודל של כ-5 מ”מ, שנותר בשד למשך כל חיי הנבדקת. פרופ’ זהבה גלימידי, ראש שרות הממוגרפיה בבית חולים רמב”ם, הייתה מוטרדת מכך שנשים רבות מסרבות לקבל את הסמן המתכתי שלרוב נותר בגוף האישה עד מותה, ולכן פנתה לפרופ’ אבי דומב (בתמונה, צילום האונ’ העברית) ראש ביה”ס לרוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים, כדי שיפתח סמן מתכלה שיעלם מהגוף לאחר סיום הבדיקות וחודשי המעקב הרפואי.

לדברי פרופ’ דומב, “אישה שעוברת בדיקת ממוגרפיה נאלצת להישאר עם סמן מתכתי בגופה לכל אורך חייה, ולעיתים יותר מסמן אחד אם מדובר במספר מוקדים החשודים כסרטניים בגופה. החשש של אותן נשים להשתמש באותם סמנים בלתי מתכלים מובן, וכמובן שמרתיע. במחקר זה הגישה שלנו הייתה לנסות ולחשוב איך ניתן להקל על המצוקה של אותן נשים, ליצור סמנים שהם מתכלים, פולימרים או חומרים אורגניים, שעשויים להתאים אותם מערכות הדמיה בהם משתמשים לביצוע בדיקת ממוגרפיה. אגב, מרכיבים מתכתיים יכולים לנוע בגוף ולצאת החוצה ממנו ברבות השנים בדרכים לא רצויות, ולכן מובן מבחינתי גם שעדיף לא להישאר עם אותם מתכות בגוף לאורך זמן”.

על פי המחקר, שמומן על ידי הרשות לחדשנות בתוכנית קמין, פותח לראשונה סמן מתכלה שניתן לצפייה במכשירי ההדמיה המקובלים, ביניהם MRI, אולטרסאונד, ו-CT. פרופ’ דומב וצוותו באוניברסיטה העברית השתמשו בחומרים מתכלים מאושרים לשימוש בגוף האדם, מכיוון שפיתוח של מוצר מחומרים חדשים מצריך יותר אישורים לפני התחלת הניסויים. לכן הוחלט להשתמש במוטות זעירים של פולימרים מתכלים בהם מקובל להשתמש בעולם הרפואה שהושתלו בבעלי חיים ונצפו למשך מעל לשלושה חודשים. לפולימרים הוספו חומרי ניגוד מקובלים לשימוש כמו בריום סולפט ויודיקסנול. תוצאות המחקר היו מבטיחות והסמן זוהה באמצעות שלושת מערכות ההדמיה, CT, MRI ואולטרסאונד, גם שלושה חודשים לאחר ההשתלה וכן התקיים תהליך התכלות של הסמן עם הזמן, עד להיעלמותו.

בדיקה של הרקמות בהן הושתלו המוטות הזעירים לא העלתה שום סימני רעילות מערכתית בבעלי החיים. לפי התוצאות, החומרים שפותחו יוכלו להוות תחליף פוטנציאלי לסמנים מבוססי מתכת”, נכתב במאמר שפירט את הניסוי המדעי, שפורסם בכתב העת ACS applied biomaterials, וצוטט בשבועון של האגודה האמריקאית לכימיה. “פולימר מתכלה עשוי מחומרים שרגישים לסביבה מימית”, מוסיף ומסביר פרופ’ דומב. “מדובר בחומר אחד מני רבים שמצליחים להתכלות בגוף כמו חוטי ניתוח, מסמרים לצרכים אורתופדיים שבהם מקבעים עצמות שנשברו, ולכן אין כל חשש להשתמש בהם. בנוסף לשימוש בממוגרפיה, הסמן המתכלה יכול לסמן רקמות אותן יש לנתח או רקמות שיש לעקוב אחר השינויים בהם.

במחקר זה השתתפו גם ד”ר מורן חיים זדה מהאוניברסיטה העברית, פרופ’ זהבה גלמידי מהקריה הרפואית רמב”ם, פרופ’ אברהם ניסקה מאוניברסיטת תל אביב, וד”ר מיכל שלזינגר מהטכניון.

האוניברסיטה העברית בירושלים רשמה פטנט על הטכנולוגיה החדישה ומקווה לפתח בעתיד את המוצר בעזרת משקיעים. עד אז, לאחר ביצוע הניסוי המוצלח בבעלי חיים, מחפש פרופ’ דומב גורם שיהיה מעוניין לפתח באופן ראשוני את המוצר לטובת שלב הניסוי הקליני בבני אדם, לבדוק אם המוצר מסוגל למלא את תפקידו ויעודו גם ברקמות אנושיות. “נקווה שנמצא גורם שיסכים לממן זאת ואז תתקצר הדרך לפיתוח המוצר לשימוש ציבורי”, מבהיר החוקר. 

סרטן השד הינה המחלה הממארת השכיחה ביותר בישראל ובעולם המערבי בכלל. כ-5,000 נשים, מאובחנות מדי שנה כחולות בסרטן השד בישראל. ככל שהמחלה מאובחנת בשלבים המוקדמים עולים סיכויי הריפוי לכ-90%, בין היתר באמצעות ביצוע בדיקת ממוגרפיה בזמן. על פי האגודה למלחמה בסרטן, מסתמן כי מספר הנשים אשר מחלימות מסרטן השד עולה בהתמדה בזכות הגילוי המוקדם ובזכות שיפור דרכי הטיפול והגברת המודעות הנרחבת בארץ.

לקריאת המאמר במלואו: https://pubs.acs.org/doi/10.1021/acsabm.0c00655