מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק

מחקר שהוצג בקונגרס האירופי ה-31 למיקרוביולוגיה קלינית ומחלות זיהומיות הראה כי מטופלים שאושפזו עקב COVID-19 חריף ופיתחו תסמונת מצוקה נשימתית (ARDS) קשה, היו בעלי יכולת ירודה יותר לבצע פעילות גופנית, בעלי איכות חיים הקשורה לבריאות נמוכה יותר ובריאות כללית נמוכה יותר בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, בתקופת מעקב חציונית של 8 חודשים לאחר האבחון הראשוני.

לפחות סימפטום מתמשך אחד במהלך המעקב נצפה בכ-81% מהקבוצה, מתוכם 45% דיווחו על קוצר נשימה, 50% על כאבי שרירים, 43% על זיכרון לקוי, ו-46% על חולשה פיזית של לפחות 5 מתוך 10 נקודות. מתוך 104 המשתתפים שסיימו בדיקת הליכה באורך 6 דקות, 30% חוו ירידה ברמת רוויון החמצן של לפחות 4%, ול-5% הייתה רמה ראשונית או סופית מתחת ל-88%. מתוך 46 משתתפים שעברו בדיקת תפקוד ריאתי, ל-15% היה נפח נשיפה מאולץ בשנייה אחת (FEV1) מתחת ל-70%. בנוסף, המחקר הראה כי בקרב 49% מהמשתתפים נצפו ממצאים פתולוגיים בצילום חזה, רובם תסנינים אינטרסטיציאליים (88%), ולמעלה מ-90% מהמשתתפים פיתחו דיכאון, חרדה או הפרעת דחק פוסט טראומטית.

מחקר אחר, שהוצג גם בכנס, הראה כי יותר ממחצית מאלו שחלו ב-COVID קל עד בינוני, הראו תסמיני COVID מתמשכים לפחות שלושה חודשים לאחר האבחנה. מחקרים קודמים העריכו שכיחות שונה של “long COVID“, מ-15% במחקר על עובדי שירותי בריאות, ל-46% במחקר על חולים עם COVID קל, 52% במחקר בקרב צעירים שלא אושפזו ו-76% במחקר שנערך על חולים שאושפזו עקב COVID. התסמינים המתמשכים העיקריים שנצפו במחקר כללו עייפות, קוצר נשימה, אובדן ריח או טעם וזיכרון לקוי. מחבר המחקר ציין כי “עלינו לזכור שעם תחילת מגיפת ה-COVID-19 הופיעו גם שינויים פסיכו-סוציאליים הקשורים למצב הפנדמי. המחקר מצביע על כך שיכול להיות שהסימפטומים המתמשכים של COVID – כמו עייפות, כאבי ראש והפרעות שינה, שדווחו גם בקבוצת הביקורת – עשויים להיות קשורים למגפה עצמה, שגרמה למצוקה פסיכו-סוציאלית”.

“מחקרי עוקבה אלה מועילים מאוד, אך הם עלולים להוביל למסקנות לא מדויקות”, הזהיר מחבר המחקר. לדבריו, “אמנם הם רק מספקים חלקים מהתמונה הגדולה, אך הם מוסיפים למאגר ההולך וגדל של ידע על חולי COVID שעדיין נאבקים בתסמינים זמן רב לאחר ההדבקה הראשונית. הסימפטומים יכולים להיות מגוונים, אך הם בעיקר כוללים עייפות נפשית וגופנית, ונוטים להיות חמורים יותר בקרב חולים שהיו חולים קשים יותר בזיהום ראשוני”.

מחקר נוסף שהוצג בכנס בחן תסמינים ארוכי טווח של חולים שאובחנו ב-COVID, אך לא אושפזו והראה כי חולים רבים עדיין נמצאים בשיקום כמעט שנה לאחר האבחנה. המחקר הראה כי לפחות 40% מהנבדקים דיווחו על תסמינים ארוכי טווח בשלב כלשהו במהלך המעקב, ולפחות 30% אמרו שהם לא מרגישים שההחלמה שלהם מלאה לאחר 12 חודשים. התסמין השכיח ביותר שנצפה היה עייפות מתמשכת, שדווחה על ידי לפחות 44% מהמשתתפים לאחר 3, 6 ו-12 חודשים. תסמינים שכיחים נוספים שדווחו כללו כאבי ראש, תסמינים נפשיים או נוירולוגיים והפרעות שינה, קוצר נשימה, חוסר ריח או טעם ועייפות קשה.

מחבר אחד המחקרים אמר בכנס כי “ככלל, מחקרים אלה מחזקים את הצורך בתוכניות טיפול שיעזרו לחולים הסובלים מ-COVID ארוך, אך אני ממליץ לאנשים שסובלים ומחפשים ‘פתרון קסם’ להיזהר. ברחבי העולם אנו משתפים פעולה בכדי למצוא פתרונות בטוחים ויעילים. בנוסף, יש עדיין הרבה מה ללמוד על COVID ארוך, נתונים על אוכלוסיות שאינן מיוצגות – כמו שחורים, ילידים ואנשים מתתי אוכלוסיות שונות – חסרים בהרבה מהמחקרים”. הוא הוסיף כי “אני מקווה שעבודה זו תוכל להוביל להבנה טובה יותר של האופן שבו זיהומים ויראליים אחרים יכולים לגרום לתסמינים ארוכי טווח”.

לכתבה ב-Medscape