אנליזה חדשה של מחקר ה-DEVOTE מראה כי הוספת ליראגלוטייד (ויקטוזה) לאינסולין בזאלי קשורה לירידה מובהקת וניכרת בסיכון לאירועים קרדיווסקולרים (38%) ולתמותה מכל סיבה (50%) .
הבטיחות הקרדיווסקולרית של אינסולין דגלודק (טרגלודק) ושל אינסולין גלרג’ין 100 (לנטוס) בטיפול בחולי סוכרת סוג 2 נבדקה והוכחה. כך גם באשר ליעילות של ליראגלוטייד (ויקטוזה) בהפחתת אירועים קרדיווסקולריים (MACE) ותמותה בהשוואה מול פלצבו.
באנליזה הנוכחית החוקרים ביקשו להשוות את הסיכון ל-MACE ולתמותה בין הוספת ליראגלוטייד לבין אי הוספתו לטיפול באינסולין (דגלודק או גלרג’ין) בחולי סוכרת סוג 2 , וזאת במסגרת תת אנליזה של מחקר ה-DEVOTE .
לצורך כך, בוצעה הקצאה אקראית של חולי סוכרת סוג 2 עם סיכון קרדיווסקולרי גבוה ביחס של 1:1 לקבלת טרגלודק או לנטוס.
בוצע חישוב של הסיכון ל-MACE/תמותה באמצעות מודל רגרסיה מסוג Cox המותאם לסוג הטיפול ולמשך השימוש בליראגלוטייד, ללא אינטראקציות. בוצעו ניתוחי רגישות להתאמת גורמי הסיכון הבסיסיים לרבות גיל, מין, עישון ומחלה קרדיווסקולרית קודמת.
החוקרים מדווחים כי בתחילת המחקר 5.7% מהמשתתפים היו תחת טיפול בליראגלוטייד. לאחר התחלת המחקר 2.4% החלו ו-2.7% הפסיקו הטיפול בליראגלוטייד.
משך החשיפה הממוצע לליראגלוטייד ממועד הרנדומיזציה היה 530.2 ימים.
שימוש בליראגלוטייד, לעומת אי שימוש היה קשור עם שיעורי סיכון נמוכים יותר ל-MACE (סיכון יחסי 0.62 , [0.41; 0.92] 95%C) , ולתמותה מכל סיבה (0.50 [0.29; 0.88]95%CI ) .
לא היה הבדל מובהק בשיעור ההיפוגליקמיות בין הקבוצה שטופלה בליראגלוטייד בהשוואה לזו שלא קיבלה טיפול זה. מבחני רגישות מרובים לא הובילו לשינוי בתוצאות.
מסקנות החוקרים הם ששימוש בליראגלוטייד היה קשור להפחתה מובהקת בסיכון ל-MACE ולתמותה במטופלים עם סוכרת סוג 2 וסיכון קרדיווסקולרי גבוה המשתמשים באינסולין בזאלי.
Diabetes Obes Metab. 2019 Feb 22
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!