מחקר חדש שפורסם ב-The Lancet הראה כי שתי תרופות הינן אופטימליות לטיפול בנדודי שינה בהתבסס על הראיות הזמינות הטובות ביותר, עם סייגים מסוימים. בניתוח מקיף של יעילות השוואתית, Lemborexant ו-Eszopiclone הראו את היעילות, התמדה בטיפול והסבילות הטובות ביותר לטיפול בנדודי שינה חריפים וארוכים. עם זאת, Eszopiclone עלולה לגרום לתופעות לוואי משמעותיות – ונתוני הבטיחות על Lemborexant לא היו חד משמעיים, מציינים החוקרים ל-Medscape. בהתאם לציפיות, בנזודיאזפינים קצרי טווח, בינוניים וארוכי טווח היו יעילים בטיפול חריף בנדודי שינה, אך יש להם פרופילי סבילות ובטיחות שליליים, ואין נתונים ארוכי טווח בנושאים אלו. ככלל, עבור תרופות רבות לנדודי שינה, קיים חוסר משמעותי בנתונים ארוכי טווח.
נדודי שינה הם נפוצים מאוד, ומשפיעים על 1 מכל 5 מבוגרים, ועלולים להיות בעלי השפעה משמעותית על הבריאות, הרווחה והפרודוקטיביות. היגיינת שינה וטיפול קוגניטיבי התנהגותי עבור נדודי שינה (CBT-I) הם טיפולי קו ראשון מומלצים, אך לרוב אינם זמינים, מה שמוביל לרוב מטופלים ורופאים לפנות לתרופות. בסקירה שיטתית רחבת היקף, החוקרים ניתחו נתונים מ-154 ניסויים מבוקרים כפולים, אקראיים, של תרופות המשמשות לטיפול חריף וארוך טווח בנדודי שינה ב-44,089 מבוגרים (גיל ממוצע, 51.7 שנים; 63% נשים).
על פי התוצאות, כי עבור טיפול חריף בנדודי שינה, בנזודיאזפינים, דוקסילאמין, אזופיקלון, לבורקסנט, סלטורקסנט, זולפידם וזופיקלון היו יעילים יותר מאשר פלצבו ( SMD 0.36 עד 0.83). בנוסף, בנזודיאזפינים, אזופיקלון, זולפידם וזופיקלון היו יעילים יותר מאשר מלטונין, רמלטון וזאלפלון (SMD 0.27 עד 0.71). מעט הנתונים ארוכי הטווח שקיימים מצביעים על כך שאזופיקלון ולמבורקסנט יעילים יותר מאשר פלצבו. בנוסף, אזופיקלון יעיל יותר מרמלתיאון וזולפידם, אך עם ודאות נמוכה מאוד של ראיות, מדווחים החוקרים. עם זאת, הם מזהירים כי ההשוואות בין התרופות צריכות להכיר במגבלות הניתוח, איכות הראיות הזמינות, המאפיינים של אוכלוסיות החולים ואי הוודאות שעלולות לנבוע מבחירת המינון או הגדרת הטיפול, כך דיווחו ל-Medscape.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!