ממחקר חדש עולה כי בטיפול בהתקפי מיגרנה תדירים, שילוב טיפול התנהגותי עם חסמי-ביתא נמצא עדיף על כל אחד מהטיפולים הללו בנפרד. בהשוואה לפלסבו, לא נמצאה עדיפות למתן כל אחד מהטיפולים הללו בנפרד.

החוקרים מסבירים כי מיגרנה הינה מחלה נפוצה, וכשליש מהסובלים מהמחלה יסבלו מהתקפים תדירים (שלושה התקפים ומעלה בחודש), עם פגיעה בתפקוד האישי והחברתי. מחקרים להערכת טיפול מונע היו ברובם קצרי-טווח ונמשכו פחות מחצי שנה. לפיכך, הם ערכו את המחקר הנוכחי במטרה לערוך השוואה בין שיטות הטיפול השונות, טיפול תרופתי עם חסמי ביתא וטיפול התנהגותי, בנפרד או בשילוב. המשתתפים היו מבוגרים בגיל 65 ומעלה עם מיגרנה תדירה (שהובילה למוגבלות לפחות שלוש פעמים ב-30 ימים) למרות אופטימיזציה של הטיפול החריף במיגרנה.

המשתתפים חולקו באקראי לטיפול בחסמי-ביתא, פלסבו, טיפול התנהגותי עם פלסבו, או טיפול התנהגותי עם טיפול מניעתי. המחקר נמשך 16 חודשים והיעד העיקרי היה השינוי במספר התקפי המיגרנה במהלך 30 ימים לאחר 10 חודשים (6 חודשים מהמינון הסופי של התרופה / תכנית ההדרכה). יעדים משניים כללו שינויים במספר ימי מיגרנה במהלך 30 ימים ואיכות החיים הספציפית על-רקע מיגרנה.

במסגרת המחקר נערכו בדיקות סקירה ל-1,382 משתתפים פוטנציאליים, מהם 232 חולקו באקראי. במהלך 16חודשי המחקר, 49% פרשו מהמחקר, לרוב בשל שינוי מקום מגורים או אובדן במהלך המעקב, או פרישה מהמחקר בשל מגבלות זמן.

בתום 10 חודשי המחקר, תועד שיפור קליני משמעותי בכל ארבע קבוצות המחקר, בהשוואה למצב בתחילת המחקר. עם זאת, אף אחד מהטיפולים האינדיבידואליים לא נמצא עדיף על פלסבו (כלומר, טיפול חריף אופטימאלי בלבד). הטיפול המשולב נמצא עדיף מבחינה קלינית ומובהקת סטטיסטית בהשוואה לפלסבו, עם שינוי של 3.3- בהתקפי מיגרנה במהלך 30 ימים (95% CI = -3.2 – -3.5).

מספר החולים בהם נדרש לטפל בכדי להביא לשיפור קליני (ירידה של 50% ומעלה בהתקפי מיגרנה במהלך 30 ימים) עם טיפול משולב בחסמי-ביתא וטיפול התנהגותי עמד על 3.1, בהשוואה לפלסבו, 2.6 בהשוואה לחסמי ביתא בלבד ו-3.1 בהשוואה לטיפול התנהגותי בלבד. התוצאות היו זהות הן לאחר 10 חודשים והן לאחר 16 חודשים.

החוקרים מציינים כי זהו המחקר הראשון, למיטב ידיעתם, שבחן טיפול מניעתי בודד ומשולב כנגד מיגרנה. שני הטיפולים האינדיבידואליים הביאו לשיפור משמעותי בהיקף דומה לזה שעליו דווח במחקרים קודמים, אם זאת לא היו עדיפים על פלסבו. הטיפול המשולב בחסמי ביתא וטיפול התנהגותי, מצד שני, הביא לשיפור גדול יותר ביעד העיקרי וביעדים המשניים.

החוקרים מוסיפים כי תוצאות המחקר תקפות לא רק להתערבויות הספציפיות שנבחנו, ומציינים כי אין עדות לפיה תרופות אחרות או טיפולים התנהגותיים אחרים הם טובים יותר. להערכתם, ניתן להכליל את התוצאות לטיפולים יעילים חלופיים למרות שנדרשים מחקרים נפרדים בכדי לאשר זאת.

החוקרים מסכמים וכותבים כי לשילוב של טיפול תרופתי מניעתי וטיפול התנהגותי תוצאות מבטיחות בטיפול בחולים הסובלים ממיגרנה.

BMJ 2010; 341: c4871

לידיעה ב-NELM