Pain

השוואה בין מעכבי COX-2 שונים ו- NSAIDs לגבי השפעתם על חמצון LDL מלמדת על הבדל בין סלקוקסיב לויוקס (מתוך Atherosclerosis )

מחקרים קליניים הראו קשר בין שימוש במעכבי סולפון COX-2, רופקוקסיב (ויוקס), ועלייה בסיכון לאירועים אתרותרומבוטיים.

לעומת זאת, לא נצפתה עלייה בסיכון לאחר שימוש במעכבי סולפונאמיד COX-2 (סלקוקסיב), דבר המצביע על מכניזם לא אנזימתי אפשרי לרופקוקסיב.

בכדי לבדוק תיאוריה זו הושוו ההשפעות הבלתי תלויות של מעכבי COX-2 על חמצון LDL, גורם חשוב המשפיע על יצירת מחלה קרדיווסקולרית אתרוטרומבוטית.

התוצאות הראו כי רופקוקסיב (100nM) הוריד משמעותית (>40%, p<0.001) את ה-lag time ליצירת LDL מוצמד diene והעלה את רמות ה-(TBARS) thiobarbituric-acid-reactive-substance in vitro.

הפעילות החימצונית של רופקוקסיב היתה תלויית מינון והופחתה ב-70% (p<0.001) באמצעות המחמצן טרולוקס. רופקוקסיב ואטוריקוקסיב (100nM) גרמו גם הם לעליה (>35%, p<0.001) בדור הלא אנזימתי של איזופרוסטנים, כפי שנמדד ב- mass spectroscopy.

הוספה של רופקוקסיב לפלזמה טרייה של אדם הפחיתה את תכולת הרדיקלים המחמצנים(ORAC) ב-34% (p<0.0001).

לעומת זאת, למעכבי COX סלקטיביים אחרים (סלקוקסיב, וולדקוקסיב, מלוקסיקאם) ומעכבים לא- סלקטיביים (איבורופן, נפרוקסן, דיקלופנאק) לא היתה כל השפעה משמעותית על קצב חימצון LDL או ערכי ORACבפלזמה, אפילו ברמות סופרפרמקולוגיות.

אנליזת רנטגן הראתה כי מעכבי סולפון COX-2נקשרים באופן שונה לפוספוליפידים בממברנה, דבר המצביע על בסיס פיסי-כימיקלי לפעילות חימצונית. תוצאות אלו מדגימות כי מעכבי סולפון COX-2 מעלים את רגישות השומנים לשינויים חימצוניים בתהליך לא חימצוני. ממצאים אלו יכולים לספק נקודת מבט מכניסטית לשינויים מדווחים בסיכון קרדיווסקולרי למעכבי COX-2. 

Atherosclerosis. 2004 Dec;177(2):235-43

הערת המערכת: מחקר חשוב ומעניין המראה כי הגישה המקובלת של class effect ממנה אפשר להשליך כי הסיכון הקרדיווסקולרי, כפי שנמצא, הכרוך בשימוש בויוקס קיים גם במעכבי COX-2 אחרים, אינו קיים בהכרח, לאור מנגנון פעולה וקשירה שונה.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

התכנים המוצגים באתר זה מיועדים לאנשי צוות רפואי בלבד

אם כבר נרשמת, יש להקליד את פרטי הזיהוי שלך