לפני מספר שבועות פנתה אלי א"ג פיזיותרפיסטית ושאלה לדעתי לגבי מכתב הפניית מטופל מאורטופד אליה. במכתב ההפניה לא צוינה האבחנה הרפואית אלא תלונת החולה ובקשה לטיפול פרופיוצפטיבי לשרירים מסויימים. א"ג בפנייתה אלי הדגישה את הקושי הן בפענוח כתב היד והן בהבנת כוונת האורטופד.

מקרה זה אופייני מאד לאינטראקציה בין האורטופד והפיזיותרפיסט. הפנייה לפיזיותרפיה שכיחה מאד בטיפול האורטופדי. עיקר הקשר בין האורטופד לפיזיותרפיסט מתבסס על הפניות כתובות ( במחשב, במקרה הטוב) או משורבטות (בכתב יד קשה לפענוח). בטופס הסטנדרטי של ההפניה לפיזיותרפיה בו אני משתמש (שירותי בריאות כללית) מופיעה מלבד האבחנה גם מקום להנחיות לטיפול. אני מניח שרובנו צייתנים וכיוון שכתוב אנו טורחים למלא הנחיות לטיפול.

האומנם אנו האורטופדים בקיאים גם ברזי הפיזיותרפיה ואמונים על החידושים האחרונים גם בתחום זה? איזו אינפורמציה באמת מצפים הפיזיותרפיסטים לקבל מהרופאים לגבי המטופל המופנה אליהם?

בדקתי בספרות ואני מתנצל בפני א"ג על האיחור הרב בתשובתי, פשוט הנבירה בספרות העלתה יבול כה דל בעיתונים המובילים, שהמשכתי לחפש. מעט מאד כתוב ואין ממש מחקרים טובים בנושא בשפה האנגלית. להלן המעט שהצלחתי לדלות:

במחקר שעסק בשיתוף הפעולה בין אחיות, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק פיזיותרפיסטים ורופאים ביחידה לשיקום לאחר שבץ מוחין נמצא כי הדיונים בקרב כל הצוות מסייעים להפיץ את ההחלטות לגבי כל חולה (1).

מחקר אחר שנערך בקרב פיזיותרפיסטים חשף את רצונם של פיזיותרפיסטים לחזק את הקשר עם הרופאים אך את חוסר שביעות רצונם מתפקוד הרופאים כמובילי הצוות הטיפולי (2).

במחקר מנורבגיה נמצא כי שיתוף הפעולה בין הרופא והפיזיותרפיסט חשוב ביותר במסגרת פיזיותרפיה פסיכומוטורית (3).

במחקר שהעריך את ההפניות הכתובות מרופאי המשפחה לפיזיותרפיסטים העלה חוסר שביעות רצון מצד הפיזיותרפיסטים וכן את שאיפת הרופאים לקבל משוב מהפיזיותרפיסטים לגבי הצלחת הטיפול (4).

לא אמשיך בציטוט מאמרים שמסקנתם דומה. טובת המטופל מחייבת קשר הדוק בין האורטופד המפנה ובין הפיזיותרפיסט המטפל. מחוייבות זו היא דו סטרית, מבחינת הרופא הפניה לפיזיותרפיה אין מטרתה להשתחרר מעול המטופל (Turfing), ומבחינת הפיזיותרפיסט הוא אינו מהווה תחנה סופית בטיפול.

לפיכך המלצה ראשונה היא לקיים קשר בין השניים. אין ספק שהקשר הרצוי ביותר הוא נוכחות שני המטפלים – הרופא והפיזיותרפיסט – בזמן הערכת המטופל, האבחון וההחלטה על דרך הטיפול. מצב זה אינו מתאפשר ברוב המקרים במערכת הבריאות בארצנו. לפיכך האפשרות השנייה היא קשר בלתי ישיר. מה צריך לכלול קשר זה? מה צריך להיות כתוב בהפניה של האורטופד לפיזיותרפיה? שאלתי מספר פיזיותרפיסטים בבית החולים ובקהילה.

ובכן, לידיעת הרופאים: הפיזיותרפיסטים מצפים לקבל אבחנה ברורה, מחלות רקע, מטרת הטיפול והתוויות נגד לטיפולים מסויימים. אין דרישה מהפיזיותרפיסטים לפרט הנחיות ספציפיות לטיפול פיזיותרפי מסויים (לרוב הרופאים אין הכשרה כפיזיותרפיסטים) לכן ברוב המקרים המלצות כגון גירוי פרופיוצפטיבי, מובילזציות וכדומה אינן מחוייבות המציאות… יוצאי דופן כאן הם מטופלים לאחר טיפולים רפואיים מסויימים להם נכתבו פרוטוקולים מיוחדים לטיפול (למשל פרוטוקול לטיפול לאחר שחזור רצועה צולבת וכדומה).

הפיזיותרפיסטים מצידם נדרשים לדווח חזרה לרופא על הטיפול שנתנו ועל ההצלחה (או אי הצלחה) של הטיפול.

נחזור לא"ג, היא במקרה שתואר לא התעצלה טרחה לברר את מספר הטלפון של הרופא וביררה למה בדיוק התכוון ואני מניח שטיפלה בהתאם. מכאן נגזרת ההמלצה השניה: לפיזותרפיסטים ולאורטופדים מטרת על זהה: לדאוג למטופל, וכשמטרה זו מחייבת – אין זו הטרדה אם הפיזיותרפיסט יוצר קשר ישיר עם האורטופד ואין זו פחיתות כבוד מצד הרופא לברר אודות הטיפול הפיזיותרפי. טובת החולה מחייבת עבודת צוות.