מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק

מחקר שפורסם ב-Journal of the American College of Cardiology הציג משוואות סיכון חדשות היכולות לסייע בקביעת הצורך בבדיקה ראשונה של סידן בעורקים הכליליים (CAC) במבוגרים צעירים בכדי לזהות נבדקים בסיכון הגבוה ביותר להתפתחות טרשת עורקים מוקדמת. “למיטב ידיעתנו זו הפעם הראשונה בה נוצרו משוואת סיכונים קליניים למצב בו יש המרה ראשונית מ-CAC 0 לציון גבוה יותר שניתן להשתמש בהן להנחיית תזמון בדיקות ה-CAC בקרב צעירים”, אמר מחבר המחקר.

בדיקת CAC היא מנבא בלתי תלוי של תחלואה טרשתית של הלב וכלי הדם (ASCVD), אך לא מומלץ לבצע בדיקה שגרתית זו בקבוצות בסיכון נמוך. ההנחיות בארה”ב אומרות כי ניתן לשקול בדיקות CAC (דרגה IIa) במבוגרים בני 40 עד 75 בסיכון בינוני (סיכון ל-ASCVD ל-10 שנים בין 7.5% ל-20%) כאשר ההחלטה להתחיל טיפולים מונעים אינה ברורה.

משוואות הסיכון הספציפיות למין נגזרו מכ-22,346 מבוגרים בני 30 עד 50 שעברו בדיקות CAC בין השנים 1991 ל-2010. לפי המחקר, 92.7% מהמשתתפים היו בסיכון נמוך ב-10 שנים הקרובות ל-ASCVD של מתחת ל-5%, אך ל-34.4% היו ציוני CAC של מעל 0 (חציון, 20 יחידות אגאטסטון). בהנחה שעל מנת לאבחן אדם אחד עם CAC מעל 0 יש לסקור 4 נבדקים, הגיל האופטימלי לסריקה ראשונה בקרב גברים צעירים ללא גורמי סיכון חושב כ-42.3 שנים, ולנשים 57.6 שנים. צעירים עם גורם סיכון אחד או יותר, יהיו עם CAC מעל 0 לפחות 3.3 שנים קודם לכן בממוצע. סוכרת הייתה בעלת ההשפעה החזקה ביותר של מטופל לפתח CAC מעל 0, כאשר השינוי חל אצל גברים ונשים 5.5 שנים ו-7.3 שנים קודם לכן בממוצע, בהתאמה.

“התועלת החזויה של CAC לתוצאות ASCVD דומה בסוכרת מסוג 1 ומסוג 2; עם זאת, אנשים הסובלים מסוכרת מסוג 1 עשויים למעשה לפתח CAC מעל 0 בגיל 17,” אמר, “ולכן, בהחלט יש צורך במחקרי CAC באוכלוסייה זו.” לעומת זאת, יתר לחץ דם, דיסליפידמיה, עישון פעיל והיסטוריה משפחתית של CHD נקשרו בנפרד להתפתחות CAC 3.3 עד 4.3 שנים קודם לכן. באופן כללי, הזמן ל-CAC היה ארוך יותר בקרב נשים מאשר גברים בפרופיל גורם סיכון נתון.

“המחקר מועיל מבחינה תיאורית ואפידמיולוגית ועוזר לנו להבין את השכיחות המשוערת של סידן כלילי גדול מ-0 בקרב גברים ונשים צעירים יותר, אבל אני לא משוכנע שזה ישנה או צריך לשנות את הפרקטיקה הקלינית”, אמר הקרדיולוג ד”ר פיליפ גרינלנד מאוניברסיטת נורת’ווסטרן בשיקגו. ד”ר גרינלנד, שהיה שותף לביקורת על בדיקות ה-CAC בתחילת החודש, אמר כי CAC הוא הכלי החזק ביותר שיש לנו על מנת לשפר את חיזוי הסיכונים מעבר לציוני הסיכון הסטנדרטיים, אך הוא כרוך בחשיפה לקרינה ועלויות נוספות. בדיקות CAC שימושיות במיוחד כשובר שוויון בקרב חולים מבוגרים בסיכון בינוני שעשויים להיות על הגבול בין התחלת הטיפול התרופתי למניעה ראשונית, אך עלולות להיעשות גם בקרב “חולים צעירים בסיכון נמוך, וכפי שהם מראים במחקר, שיעור האנשים שיש להם בדיקה חיובית הוא הרבה מתחת לחצי”. לדבריו, “זה אומר שיהיה מספר גדול מאוד של אנשים שהם CAC 0, וזה מה שהיינו מצפים מאנשים צעירים יחסית, אבל לא הייתי שמח לנסות להסביר את זה למטופל: ‘אינני רואה טרשת עורקים כלילית כרגע, אך אנו עדיין רוצים לטפל בגורמי הסיכון שלך’. זה סוג של מסר דיסוננסי”.

לכתבה ב-Medscape