במאמר שפורסם בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי גישת טיפול ב-Infliximab (רמיקד), המבוססת על התאמת מינון לפי רמות TNF-α בדם, אינה מלווה בשיפור שיעורי הפוגה ממושכת בדלקת מפרקים שגרונית או אפשרות להפסיק את הטיפול לאורך זמן.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לקבוע אם גישת טיפול ב- Infliximab בה מינון הטיפול מותאם על-בסיס רמות TNF-α מסייעת בהשראת הפוגה קלינית לאחר 54 שבועות, ללא צורך במתן הטיפול ב- TNF-α למשך שנה אחת.
המחקר הרב-מרכזי, אקראי, כלל חולים עם דלקת מפרקים שגרונית, אשר לא קיבלו קודם לכן טיפול ב- TNF-α והדגימו תגובה לא-מספקת לטיפול במתוטרקסט. המשתתפים במחקר חולקו באקראי לשתי קבוצות: חולים בקבוצת ההתערבות קיבלו טיפול ב-Infliximab במינון 3 מ”ג/ק”ג עד שבוע 6 ולאחר 14 שבועות מינון Infliximab הותאם על-בסיס רמות TNF-α בדם בתחילת המחקר עד שבוע 54; בחולים בקבוצת הטיפול הסטנדרטי ניתן טיפול ב-Infliximab במינון 3 מ”ג/ק”ג. חולים שהשיגו מדד SDAI (Simplified Disease Activity Index) של עד 3.3 נקודות לאחר 54 שבועות הפסיקו את הטיפול ב-Infliximab.התוצא העיקרי היה שיעור החולים עם הפסקה ממושכת בטיפול ב-Infliximab לאחר 106 שבועות.
מבין 337 חולים שנכללו במחקר, 170 חולים נכללו בקבוצת ההתערבות ו-167 חולים היו בקבוצת הביקורת.
לאחר 54 שבועות, שיעורי ההפוגה עמדו על 39.4% (67 מבין 170 חולים) מהחולים בקבוצת ההתערבות ו-32.3% (54 מבין 167 חולים) בקבוצת הביקורת. לאחר 106 שבועות, שיעורי הפסקה ממושכת בטיפול ב-Infliximab לאחר שנה אחת לא היו שונים באופן מובהק סטטיסטית בין שתי הקבוצות ועמדו על 23.5% (40 מבין 170 חולים) בקבוצת ההתערבות ועל 21.6% (36 מבין 167 חולים) בקבוצת הביקורת (הבדל של 2.2%, p=0.631).
מדד SDAI ראשוני קטן מ-26.0 נקודות זוהה כמנבא מובהק סטטיסטית של הצלחת הפסקה ממושכת של הטיפול ב-Infliximab לאחר 106 שבועות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי גישת טיפול ב-Infliximab, המבוססת על התאמת מינון לפי רמות TNF-α בדם, לא הובילה לעליה מובהקת סטטיסטית בשיעורי הפוגה ממושכת בדלקת מפרקים שגרונית או אפשרות להפסיק את הטיפול לאורך זמן.
Annals of the Rheumatic Diseases 2019
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!