שני מחקרים מניו יורק מספקים עדויות נוספות אודות התועלת והסיכונים של טיפול בנוגדי-קרישה בחולים מאושפזים עם COVID-19, כמו גם מידע אודות המשטרים העשויים להיות היעילים ביותר.

במחקר האשון, אשר פורסם בכתב העת Journal of the American College of Cardiology, החוקרים סיפקו עדויות נוספות שתמכו בתועלת של טיפול מניעתי וטיפולי בנוגדי-קרישה להפחתת שיעורי תמותה וצורך בהנשמה מלאכותית והציעו משטרים העשויים להיות היעילים ביותר. הם מצאו עוד שכיחות גבוהה של אירועים תרומבואמבוליים, כפי שזוהה בנתיחה לאחר המוות, גם כאשר החולים לא הציגו כל סימן לקריש דם.

המחקר התצפיתי כלל 4,389 חולים (גיל חציוני של 65 שנים, 44% נשים) שאושפזו בין תחילת מרץ ועד סוף חודש אפריל. מבין אלו, 1,530 (34.9%) לא קיבלו טיפול בנוגדי-קרישה; 900 חולים (20.5%) קיבלו נוגדי-קרישה במינון טיפולי ו-1,959 (44.6%) קיבלו טיפול מניעתי בנוגדי-קרישה.

מהנתונים עולה כי בחולים תחת מינון טיפולי ומניעתי הדגימו נרשמה עליה של 50% בסיכויי ההישרדות וירידה של כ-30% בסיכוי להנשמה. באופן ספציפי, בהשוואה לאלו שלא קיבלו טיפול בנוגדי-קרישה, בחולים תחת נוגדי קרישה במינון טיפולי תועדו שיעורים נמוכים יותר של תמותה באשפוז (יחס סיכון מתוקן של 0.53), כמו גם חולים תחת טיפול במינון מניעתי (יחס סיכון מתוקן של 0.50).

מגמה דומה תועדה בהערכת שיעורי הנשמה מלאכותית. בהשוואה לאלו שלא נטלו נוגדי-קרישה, באלו שקיבלו טיפול במינון טיפולי נרשמה ירידה של 31% בסיכון (יחס סיכון מתוקן של 0.69) ובאלו שקיבלו טיפול מניעתי נרשמה ירידה של 28% בסיכון הנ”ל (יחס סיכון מתוקן של 0.72).

מבין 6 נוגדי הקרישה שנבחנו במחקר, שלושה הדגימו את היעילות הגבוהה ביותר: קלקסן במתן טיפולי או מניעתי ו-Apixaban (אליקוויס). כעת החוקרים משלימים מחקר אקראי להערכת שלושת משטרי הטיפול.

החוקרים בחנו את תוצאות הניתוח לאחר המוות של 26 חולים עם COVID-19 ומצאו כי ב-11 מהם (42%) הייתה עדות לקריש דם בריאות, מוח ולב, למרות שלא היה חשד קליני קודם לכך.

במחקר השני, אשר פורסם בכתב העת Neurocritical Care, חוקרים הזהירו כי הטיפול בנוגדי-קרישה מלווה בסיכון מוגבר לאירוע מוחי המורגי, גם בחולים עם COVID-19 בהם אין גורמי סיכון מוכרים לאירועי דמם.

מבין 4,071 חולים שאושפזו  עם COVID-19, 19 חולים (0.5%) אובחנו עם אירוע מוחי המורגי. מבין אלו, 17 חולים (89%) היו תחת טיפול אמפירי בנוגדי-קרישה, אשר החל לפי פרוטוקול בית החולים בשל סיכון מוגבר לאירועים תרומבוטיים על-רקע COVID-19. לשם השוואה, רק 10% מביקורות היסטוריות ו-4.6% מביקורות בהווה קיבלו נוגדי-קרישה.

הפרעת קרישה ברקע זוהתה כגורם הנפוץ ביותר (14 מבין 19 חולים עם COVID-19). עוד תועדו מדדי NIHSS התחלתיים גבוהים יותר משמעותית וערכי INR, PTT ופיברינוגן גבוהים יותר בהשוואה לביקורות.

בקרב חולים עם COVID-19 תועדו גם שיעורים גבוהים יותר של תמותה באשפוז (84.6%) בהשוואה לביקורות בהווה ובעבר (4.6% בשתי הקבוצות).

החוקרים הסבירו כי יש לבחון בזהירות את הסיכון הכרוך בטיפול בנוגדי-קרישה, אל מול התועלת האפשרית בחולים אלו. חשוב להשלים בדיקת CT ללא-חומר ניגוד טרם התחלת הטיפול והקפדה על הערכות נוירולוגיות סדירות לזיהוי חולים אלו. אמנם מספר החולים במחקר היה קטן, אך ייתכן כי לא כל החולים עם סיבוך זה זוהו ולכן חשוב להתייחס לנושא.

J Am Coll Cardiol. Published online August 26, 2020

Neurocrit Care. Published online August 24, 2020

לידיעה במדסקייפ