מניתוח מידע של מחקר Framingham Heart, שפורסם במהדורת ינואר של Stroke, עולה כי לפרטים עם סימפטומים של דיכאון יש סיכון מוגבר לחוות שבץ איסכמי או TIA (transient ischemic attacks), אך רק בנבדקים הצעירים מגיל 65. לרמות זאת, הסיכון לא הופיע בקרב פרטים מעל גיל 65.

הסיכון המוגבר לדיכאון לאחר שבץ בוסס היטב, כמו כן, קיימת עדות מסוימת כי דיכאון קשור עם עליה בסיכון למחלה קרדיווסקולרית. אך הקשרים של דיכאון, שבץ וגיל טרם נבדקו במלואם.

החוקרים בדקו פרוספקטיבית 4120 נבדקים במחקר Framingham Heart בני 29 עד 100. הנבדקים, שלא חוו שבץ בנקודת ההתחלה, עברו תקופת מעקב של 8 שנים. ניקודי בסיס על סקאלת CES-D (Center for Epidemiological Studies Depression) היו בממוצע 6.0 עם 10.7% מהנבדקים, שהיה להם ניקוד של 16 ומעלה, דבר המצביע על נוכחות של סימפטומים של דיכאון.

סך של 228 אירועים צרברווסקולרים קרו במהלך תקופת המעקב (22 שבץ המורגי, 122 שבץ איסכמי ו-84 TIA).

בקרב נבדקים, שהיו צעירים מגיל 65 (2221 נבדקים), אלה עם CES-D של 16 ומעלה היו עתידים פי 4 יותר לחוות שבץ או TIA במהלך תקופת המעקב בהשוואה למקבילים שלהם (HR-4.21, p < 0.001). כל עליה של 10 נקודות ב-CES-D כמעט והכפילה את הסיכון לשבץ או ל-TIA.

הסיכון נשאר מוגבר לאחר תקנון למרכיבים של פרופיל סיכון השבץ של Framingham (לחץ דם, סוכרת, פרפור עליות, מחלה קרדיווסקולרית, היפר טרופייה של חדר שמאל בא.ק.ג, ועישון נוכחי), לרמת השכלה ולטיפול אנטי דיכאוני.

בניגוד לכך, הסיכון הצרברווסקולרי לא היה קשור לסימפטומי דיכאון בקרב נבדקים, שהיו מבוגרים מגיל 65 (1899 נבדקים). לאחר תקנון מלא למרכיבים של פרופיל סיכון השבץ של Framingham, להשכלה ולשימוש בתרופות אנטי דיכאוניות, לא נמצא קשר משמעותי בין דיכאון לסיכון לשבץ (HR 0.94, p = 0.772).

לדברי החוקרים ישנם מספר מנגנונים אפשריים, שדרכם דיכאון יכול להשפיע על הסיכון לשבץ, כולל היצמדות לא טובה לטיפול התרופתי ולהמלצות בנוגע לתזונה, פעילות גופנית וגורמים התנהגותיים אחרים המשפיעים על בריאות ווסקולרית. סמנים גנטיים וביולוגיים גם כן יכולים להיות מעורבים, כולל רמות גבוהות של פיברינוגן, איקטוב טסיות, קטחול אמינים וסמנים דלקתיים.

במאמר מערכת נלווה נכתב כי הקשר יכול להיות תופעת לוואי, היות ולדיכאון בשלב מאוחר בחיים יכול להיות בסיס ווסקולרי. לדוגמא, מחלת כלי דם קטנים משנית ליתר לחץ דם או סוכרת יכולה לשבש מסלולים תת קורטיקלים פרונטלים ולגרום לסימפטומי דיכאון.

למרות שטיפול הולם בדיכאון יכול להוריד את הסיכון לשבץ, נשארו עדיין שאלות רבות, בעיקר היות והפרעות מצב רוח רבות יכולות להימשך לכל החיים, הן נתונות להישנות והן מטופלות על ידי מגוון אמצעים.

Stroke 2007;38:1-2,16-21

לידיעה במדסקייפ