במחקר אקראי בו השתתפו 100 אנשים מבוגרים, בעיקר נשים הסובלות מהשמנת יתר עם אי ספיקת לב (HF) ומקטע פליטה שמור (HFpEF) , התערבות שכללה תזונה מבוקרת או פעילות גופנית או שניהם, הובילו לירידה במשקל, אך חשוב מכך שיפור ביכולת אירובית מקסימלית, בהשוואה לקבוצת ביקורת. הגישה המשולבת התבטאה בשיפור נוסף ביכולת מאמץ שהוגדרה באמצעות ערך צריכת חמצן מכסימלי (VO max ) .

עם זאת היכולת המשופרת למאמץ גופני לא תורגמה גם לשיפור באיכות החיים (QoL) שנמדדה באמצעות שאלון מיניסוטה לאיכות חיים לסובלים מאי ספיקת לב , למרות שההתערבות התזונתית הובילה לשיפור מובהק בשני רכיבי איכות חיים אחרים.

החוקרים מציינים כי כ-80% מהמטופלים עם HFpEF הם עם עודף משקל או השמנת יתר, והסימפטום המרכזי של HFpEF כרוני הוא אי יכולת לבצע מאמץ גופני (בשל קוצר נשימה וסחרחורת בזמן הביצוע). הפחתת משקל משפרת יכולת מאמץ באנשים מבוגרים יותר ללא אי ספיקת לב, אך באופן פרדוקסלי, מחקרים תצפיתיים הראו שבמטופלים עם אי ספיקת לב, אלה עם משקל עודף חיים יותר.

בכדי לקבוע אם דיאטה, תרגילים אירוביים או שניהם ביחד עשויים לשפר יכולת מאמץ ואיכות חיים החוקרים גייסו 100 אנשים מבוגרים עם השמנת יתר , ו-HFpEF כרוני ויציב , שאותם חילקו באופן אקראי ל-20 שבועות של מאמץ גופני, דיאטה או שילוב של שניהם או ללא התערבות (קבוצת בקרה).

מרבית המשתתפים היו נשים, וכמחצית לבנים. הגיל הממוצע היה 67, וה-BMI היה 39.3 עם משקל גוף של 105 ק”ג. המטופלים בקבוצת המאמץ הגופני קיבלו 3 פעמים בשבוע אימון אירובי עם פיקוח אינדיבידואלי של שעה אחת, עם עלייה בעוצמת המאמץ. מרבית המטופלים צעדו במסלול היקפי באולם, חלק גם על הליכון ו/או אופניים.

בקבוצת התזונה המשתתפים הכינו את ארוחות הבוקר שלהם בהתבסס על תפריט שקיבלו וארוחות צהריים, ערב וחטיפים שהוכנו עבורם ע”י תזונאי מוסמך במכון המחקר. המשתתפים היו עם גירעון יומי של כ-350 ק”קל , והם ניהלו גם יומן תזונה שנוטר באופן שבועי.

המשתתפים בקבוצת הביקורת קיבלו שיחה טלפונית פעם בשבועיים.  92 מטופלים השלימו את המחקר עם שיעורים גבוהים של היענות לדיאטה (99%) והשתתפות בכל שיעורי ההתעמלות (84%) .  

בשבוע ה-20, הירידה הממוצעת במשקל הייתה 7 ק”ג בקבוצת הדיאטה, 4 ק”ג בקבוצת המאמץ הגופני ו-11 ק”ג בקבוצה המשולבת, לעומת 1ק”ג בקבוצת הביקורת.

בתחילת המחקר הרמה הממוצעת של צריכת VO הייתה 14.5 מ”ל/ק”ג/דקה שנותרה ללא שינוי בקבוצת הביקורת. בשבוע ה-20, בהשוואה לקבוצת הביקורת, ממוצע שיא ה-VO עלה ב-1.3 מ”ל/ק”ג/דקה בקבוצת הדיאטה ו-1.2 מ”ל/ק”ג/דקה  בקבוצת הפעילות הגופנית. בקבוצה המשולבת העלייה הייתה של 2.5 מ”ל/ק”ג/דקה .

עם זאת, כאמור, לדיאטה ולפעילות הגופנית לא הייתה השפעה מובהקת על מדד איכות החיים של מיניסוטה לאי ספיקת לב .

השינוי ברמת השיא של VO היה קשור באופן חיובי עם השינוי בשיעור מסת הגוף הרזה ויחס שריר/שומן תוך שרירי בירך.

שיפור באיכות החיים נמצא בקבוצת הדיאטה עם עליה של 7 יח’ שהייתה מובהקת סטטיסטית.

בנוסף, בקבוצות ההתערבות היה שיפור מובהק בסיווג דרגת אי ספיקת הלב לפי NYHA .

החוקרים מציינים שהשיפור הקשור לאיבוד רקמות שומן הוא הגיוני מבחינה ביולוגית כיוון שעודפי שומן גורמים לדלקתיות, יתר לחץ דם, תנגודת אינסולין, דיסליפדמיה והפרעות בפרוזדורי הלב, תפקוד שלד-שריר ותפקוד גופני אשר שכיחים בקרב מטופלים עם HFpEF ותורמים לפתופיזיולוגיה שלו.  עם זאת, בשל מה שידוע כפרדוקס ההשמנה (תמותה נמוכה יותר לשמנים עם אי ספיקת לב), יש מקום לדעתם, לפני מתן המלצות למטופלים שמנים עם HFpEF , לביצוע מחקרים נוספים בכדי לקבוע אילו מהשיפורים קשורים להפחתת אירועים קלינים.  הם מציינים שבכדי לפתור מחלוקת זו יש מקום מחקר ארוך טווח מתוכנן כהלכה של הורדת משקל במטופלי HF .

JAMA2016; 315:36-46.Abstract

JAMA2016; 315:31-33.Editorial