דיווחים מוקדמים מסין הציעו כי בחולים עם COVID-19 תתכן הפרעה המוסטטית ודיווחים בהמשך מאיטליה, גרמניה וספרד הצביעו על שיעורים גבוהים מאוד של אירועי תרומבוזיס ורידי ועורקי. זמן קצר לאחר מכן החלו רופאים בארצות הברית לחוות על בשרם אירועים תרומבוטיים בחולים עם COVID-19 ולאחרונה ניק קורדרה מברודווי נדרש לקטיעת רגליו בשל סיבוכים אלו, דבר אשר עורר את תשומת הלב של התקשורת לנושא.

המומחים מניו-יורק הקימו שיתוף פעולה בינלאומי שכלל 36 מומחים וניסחו מסמך שפורסם בכתב העת Journal of the American College of Cardiology וזכה לתמיכת איגודים רבים, כולל ה-International Society on Thrombosis and Haemostasis.

הדו”ח מסכם את העדויות אודות הפתוגנזה, אבחנה וטיפול במחלה תרומבוטי בחולים עם COVID-19, כמו גם כיצד לנהל את הטיפול בחולים עם מחלה תרומבוטי ללא COVID-19.

פאנל המומחים מדגיש גם את הסיכון לאינטראקציה בין תרופתית בין טיפולים ניסיוניים ל-COVID-19 ותרופות אנטי-תרומבוטיות ומציינים כי עדיין לא ידוע רבות בנושא. המוסכמה היא כי COVID-19 עלול להביא לעליה בסיכון של החולים למחלה תרומבוטי עורקית וורידית, אך לא ידוע אם ישנם תהליכי קרישה מופרזים.

ישנם דיווחים מגוונים בספרות הרפואית אודות הסיבוכים התרומבוטיים על-רקע COVID-19.  מחקר מהולנד דיווח על שיעורי היארעות מצטברים של 31% של סיבוכים תרומבוטיים בחולים עם COVID-19 ביחידות טיפול נמרץ תחת טיפול סטנדרטי למניעת אירועים אלו. צמד מכתבים שפורסמו בכתב העת Radiology דיווחו כי 23% מהחולים עם COVID-19 פיתחו תסחיף ריאתי חד במרכז בארצות הברית, כמו גם 30% מהחולים במרכז שלישוני בצרפת.

עם זאת, מכתב שפורסם בשבוע שעבר אודות 393 החולים הראשונים בשני בתי חולים בניו-יורק דיווח על סיבוכי קרישה ב-7.7% החולים בלבד מספר דומה לזה המקובל בחולים המאושפזים ביחידות טיפול נמרץ.

המומחים מציינים כי האבחנה של תרומבואמבוליזם ורידי או תסחיף ריאתי עשויה להיות מאתגרת בחולים עם COVID-19. ייתכן כי לא ניתן יהיה להשלים בדיקות הדמיה לאור סיכון להדבקה בזיהום או בשל אי-יציבות החולה. גישה לבדיקות הדמיה גם עשויה להיות מוגבלת עקב הדרישה להשכיב את החולה על בטנו.

טיפול בנוגדי-קרישה מהווה את עיקר הטיפול בתרומבואמבוליזם ורידי, אך המשטר האופטימאלי אינו ידוע. ישנה חשיבות רבה לטיפול מונע בחולים מאושפזים והסיבות היחידות להימנע מכך הן התוויות-נגד, אשר עשויות לכלול דימום פעיל או ספירת טסיות נמוכה באופן קיצוני.

טיפול מונע הוכח כיעיל במניעת אירועים תרומבוטיים בחולים מאושפזים רבים לפני עידן COVID-19 ויש עדויות ראשוניות לפיהן הדבר נכון גם לחולים עם COVID-19.

קשה מאוד לחזות באילו חולים תהיה תועלת לטיפול נוגד-קרישה אינטנסיבי מהרגיל ודרושים מחקרים נוספים במטרה לזהות את החולים בהם תתכן תועלת לטיפול אינטנסיבי יותר.

המומחים כותבים כי הן LMWH (Low Molecular Weight Heparin) והן DOAC (Direct Oral Anticoagulants) אינם דורשים ניטור קבוע לקביעת היעילות, אך LMWH עשוי להיות טוב יותר בחולים מאושפזים עם COVID-19 בשל זמן מחצית החיים הארוך של תכשירי DOAC והסיכון לאינטראקציה עם תרופות אחרות.

J Am Coll Cardiol. Published April 15, 2020

לידיעה במדסקייפ