מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק
מחקר חדש שפורסם ב-JAMA Internal Medicine מדגים תוצאים פחות טובים עבור חולי COVID-19 שאושפזו עם רמות חמצן נמוכות במצב שכיבה על הבטן בהיותם ערים. המחקר העריך את התוצאים הקליניים של 501 חולי COVID-19 לא מונשמים עם היפוקסמיה, אשר הוצבו במנח שכיבה על הבטן בשני מרכזים רפואיים ממאי עד דצמבר 2020. המטופלים הוקצו ביחס של 1:1 לקבוצת שכיבה על הבטן (קבוצת התערבות) או טיפול רגיל (קבוצת ביקורת). גיל המטופל הממוצע היה 61.0 שנים, ו-56.7% היו נשים. חומרת התחלואה הבסיסית הייתה דומה בין קבוצות ההתערבות והטיפול הרגיל, ועל פי תצפיות של אחיות, מטופלי קבוצת ההתערבות היו כ-4.2 שעות ביום במצב שכיבה על הבטן.
בימים 14 ו-28, הסיכוי לחולים בקבוצת ההתערבות לתוצאים גרועים בסולם התוצאים של ארגון הבריאות העולמי (WHO) היה 0.874 (; 95% CI ,aOR 1.290.84 עד 1.99) ו-0.673 (aOR 95% CI, 1.12 0.67 עד 1.86), בהתאמה. ביום 5, 7.4% מקבוצת ההתערבות ו-3.7% מקבוצת הביקורת נפטרו, והמספרים עלו ל-20.2% ו-15.6%, בהתאמה, ביום ה-14. ביום ה-28, 56 מתוך 239 (23.4%) מקבוצת ההתערבות ו-47 מתוך 222 (21.2%) בקבוצת הביקורת הלכו לעולמם. קבוצת ההתערבות נזקקה לריכוזים גבוהים יותר של תוספת חמצן בהשוואה לביקורות בימי המחקר 1 עד 5 (למשל, ממוצע יום 1, 45.32% לעומת 40.36%; ממוצע יום 5, 40.59% לעומת 37.10%). במהלך ימים 2 עד 5, ההסתברות להזדקק ליותר חמצן בקבוצת ההתערבות גדלה (למשל, יום 2- aOR 1.06; יום 3- aOR 1.22; יום 4- aOR 1.39). לא היה הבדל במספר הימים ללא הנשמה (חציון 28.0 ימים בשתי הקבוצות) או במספר המטופלים שטופלו בהנשמה מכנית (30 חולי ביקורת [12.3%] לעומת 31 חולי התערבות [12.0%]). ההנחיות הנוכחיות ממליצות על תנוחת שכיבה על הבטן עבור חולי COVID-19 ערים במטרה למנוע התקדמות להנשמה פולשנית ולשפר את ההישרדות. אך מנח זה, אשר שימש לטיפול ב-ARDS מאז שנות ה-70, עשוי להעלות את רמות החמצן מבלי לשפר את התוצאים מכיוון שהחמצן אינו נשמר בחזרה למצב השכיבה על הגב.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!