מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Journal of the American Heart Association עולה כי טיפול בתרופות ממשפחת חסמי תעלות סידן מסוג דיהידרופירידנים אינו מלווה בסיכון מוגבר להתפתחות סרטן לבלב, בהשוואה לטיפול בתרופות ממשפחת תיאזידים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים שפורסמו לאחרונה דיווחו על עליה אפשרית בסיכון לסרטן לבלב עם טיפול בחסמי תעלות סידן מסוג דיהידרופירידנים, אם כי למחקרים אלו היו מוגבלות מתודולוגיות. לאור זאת, הם ביקשו לבחון אם תכשירים אלו מלווים בסיכון מוגבר לסרטן לבלב בהשוואה לטיפול בתיאזידים.
החוקרים השלימו מחקר עוקבה מבוסס-אוכלוסייה שהתבסס על נתונים ממאגר UK Clinical Practice Research Datalink וזיהו מטופלים חדשים בתרופות ממשפחת חסמי תעלות סידן מסוג דיהידרופידינים ומטופלים חדשים בתיאזידים בין 1990 ו-2018, עם מעקב עד שנת 2019.
ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הסיכון לסרטן לבלב, תוך השוואת חסמי תעלות סידן מסוג דיהידרופידינים אל מול תיאזידים. עוד הושלם ניתוח משני שכלל משך טיפול מצטבר, מרווח הזמן מאז התחלת הטיפול ותרופות פרטניות, עם הערכת השפעה אפשרית של מין, גיל, הרגלי עישון, מדד מסת גוף, היסטוריה של דלקת לבלב כרונית וסוכרת.
מדגם המחקר כלל 344,480 חולים שהחלו טיפול בתרופות ממשפחת חסמי תעלות סידן מסוג דיהידרופידינים ו-357,968 חולים שהחלו טיפול בתיאזידים, כך שהמעקב הכולל כלל כ-3.3 מיליון שנות-אדם.
לאחר חציון מעקב של 4.5 שנים, שיעורי ההיארעות המשוקללים ל-100,000 שנות-אדם עמד על 37.2 מקרים (רווח בר-סמך 95% של 34.1-40.4) בקרב מטופלים בחסמי תעלות סידן מסוג דיהידרופירידנים ועל 39.4 מקרים (רווח בר-סמך 95% של 36.1-42.9) בקרב מטופלים בתיאזידים.
בסיכומו של דבר, טיפול בתרופות ממשפחת חסמי תעלות סידן מסוג דיהידרופידינים לא לווה בסיכון מוגבר לסרטן לבלב (יחס סיכון משוקלל של 0.93, רווח בר-סמך 95% של 0.80-1.09).
התוצאות היו דומות בניתוחים המשניים שהשלימו החוקרים.
ממצאי המחקר תומכים בבטיחות ארוכת הטווח של תרופות אלו בכל הנוגע לסיכון להתפתחות מחלה ממארת של הלבלב בעקבות שימוש ממושך בתכשירים אלו.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!