במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי Ertugliflozin מפחית את הדרישה לטיפול באינסולין, דוחה התחלת טיפול באינסולין בקרוב לשנתיים ומפחית את מינוני אינסולין הנדרשים לטיפול בחולים עם סוכרת מסוג 2.
במחקר VERTIS CV נבחנה הבטיחות הקרדיווסקולארית של Ertugliflozin בחולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלה קרדיווסקולארית טרשתית. כעת ביקשו החוקרים לבחון את הדרישה לאינסולין בקרב המשתתפים לאורך תקופת המחקר.
החולים טופלו ב- Ertugliflozin במינון 5 מ"ג או 15 מ"ג, או בפלסבו, אשר ניתנו פעם ביום; משך המעקב הממוצע ארך 3.5 שנים. התוצאים שנבחנו כללו את מרווח הזמן עד התחלת טיפול באינסולין בחולים שלא טופלו בעבר באינסולין, שינויים במינוני אינסולין בחולים שטופלו באינסולין בתחילת הדרך והיארעות היפוגליקמיה בשתי הקבוצות.
בקרב משתתפים במחקר VERTIS CV משך סוכרת מסוג 2 עמד בממוצע על 13 שנים; המוגלובין מסוכרר הממוצע עמד על 8.2%. בקרב 4,348 (53%) חולים שלא טופלו באינסולין, הסיכוי להתחלת טיפול באינסולין היה נמוך יותר משמעותית עם Ertugliflozin לעומת פלסבו (Ertugliflozin במינון 5 מ"ג: יחס סיכון של 0.70, רווח בר-סמך 95% של 0.58-0.84; Ertugliflozin במינון 15 מ"ג: יחס סיכון של 0.64, רווח בר-סמך 95% של 0.53-0.78).
מרווח הזמן עד התחלת טיפול באינסולין היה ארוך יותר עם Ertugliflozin; העיכוב המשוער עד להיארעות מצטברת של 10% מטופלים חדשים באינסולין עמד על 399 ימים עם Ertugliflozin במינון 5 מ"ג ו-669 ימים עם Ertugliflozin במינון 15 מ"ג.
בקרב 3,898 (47%) חולים שטופלו באינסולין בתחילת המחקר, הסיכוי לעליה של 20% ומעלה במינון אינסולין היה נמוך יותר משמעותית עם Ertugliflozin לעומת פלסבו, במינון של 5 מ"ג (יחס סיכון של 0.62, רווח בר-סמך 95% של 0.52-0.75) והן במינון של 15 מ"ג (יחס סיכון של 0.51, רווח בר-סמך 95% של 0.41-0.62).
שיעורי היארעות היפוגליקמיה לא היו גבוהים יותר עם טיפול ב- Ertugliflozin.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בקרב מטופלים במחקר VERTIS CV, טיפול ב- Ertugliflozin הפחית את הסיכוי להתחלת טיפול באינסולין, דחה את מועד התחלת טיפול באינסולין והפחית את המינונים הנדרשים של אינסולין בהשוואה לפלסבו, ללא עליה בשיעור אירועי היפוגליקמיה.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!