מאת ד”ר בן פודה שקד
במחקר חדש אשר פורסם בגיליון נובמבר של ירחון Advances in Therapy ובו ביקשו החוקרים להשוות בין השימוש ב-Insulin Glargine (לנטוס) ובין Insulin Detemir (לבמיר) ביחס לשליטה הגליקמית בחולי סוכרת מסוג 2, לא נצפה הבדל בין שני סוגי התכשירים.
מטרת העבודה הנוכחית הייתה להשוות את השליטה הגליקמית, השימוש באינסולין ומשקל הגוף בקרב חולי סוכרת מסוג 2 אשר טרם טופלו באינסולין קודם לכן, ומתחילים טיפול ב-Insulin Glargine או לחילופין ב-Insulin Detemir, וזאת לא במסגרת מחקר קליני כי אם בהקשר החיים הממשיים בעוקבה נורבגית. החולים נבחרו ממאגר PHARMO בין השנים 2004 ו-2008.
החוקרים ביקשו להעריך את השליטה הגליקמית באמצעות רמת HbA1C של פחות מ-7%, וכן את מינון האינסולין היומי ואת העלייה במשקל הגוף, ולהשוותם בין שתי קבוצות הטיפול. בוצע ניתוח נתוני העוקבה כולה וכן אלו של תת-קבוצה של חולים בהם לא בוצעו שינויים תרופתיים במהלך תקופת המעקב, תוך תקנון למאפייני החולים ולערכי ה-HbA1C הבסיסיים.
החוקרים מדווחים כי בקבוצת החולים בהם לא בוצעו שינויים תרופתיים בתקופת המעקב, נכללו 127 חולים אשר טופלו ב-Insulin Detemir ו-292 חולים נוספים אשר טופלו ב-Insulin Glargine. לדבריהם, ערך ה-HbA1C הממוצע ירד מ-8.4-8.6% ל-7.4% בתום שנה אחת. שיעור החולים המצויים בערך המטרה של HbA1C (משמע מתחת ל-7%) עלה מ-9% בתחילת המעקב ל-32% בקרב החולים שטופלו ב-Insulin Detemir ומ-11% ל-35% בקרב אלו שטופלו ב-Insulin Glargine, הבדל אשר לא הגיע לדבריהם לכדי מובהקות סטטיסטית (OR, 0.75; 95% CI = 0.46-1.24).
באשר לעלייה במשקל הגוף, מציינים החוקרים כי בקרב 90 החולים בהם נבדקה, הייתה פחותה באלו שטופלו ב-Insulin Detemir (+0.4mg) בהשוואה לאלו שטופלו ב-Insulin Glargine (+1.1kg), אם כי ממצא זה אף הוא לא היה מובהק סטטיסטית.
בניתוח נתוני העוקבה כולה, נמצאו תוצאות דומות בין הקבוצות, עם שיעור של 33-36% של חולים המצויים בערכי המטרה של HbA1C (OR, 0.81; 95% CI = 0.57-1.16) ומינון אינסולין יומי ממוצע של 25IU ליום (p=0.70).
בין מגבלות המחקר מזכירים החוקרים את מבנהו התצפיתי ואת האפשרות להטיה בשל היעדר תקנון לערפלנים אפשריים, כדוגמת פעילות גופנית ותזונה, שני גורמים חשובים המשפיעים הן על השליטה הגליקמית והן על שינויים במשקל הגוף, ואשר נתונים אודותיהם היו חסרים בעוקבה זו. עם זאת, אין סיבה לטענתם להניח כי שתי קבוצות החולים נבדלו בהקשר זה באופן משמעותי.
החוקרים מסכמים כי לא נצפו הבדלים משמעותיים בין חולי סוכרת מסוג 2 המטופלים באינסולין מסוג Detemir ובין כאלו המטופלים באינסולין מסוג Glargine ביחס לשליטה הגליקמית ולמינון האינסולין היומי בהקשר של החיים הממשיים. לטענתם, השיעור הנמוך של חולים אשר הראו רמות יעד של HbA1C בתחילת המעקב עשוי להעיד על כך שהתחלת הטיפול באינסולין מבוצעת בשלב מאוחר מדי. יתרה מכך, הם מציינים כי הממצא לפיו כשליש מהחולים השיגו ערכי מטרה של HbA1C במהלך תקופת המעקב עשוי להצביע על כך שהניטור המבוצע בשימוש באנלוגים לאינסולין אינו די אינטנסיבי.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!