למרות ההמלצות התומכות במתן סטטינים לטיפול בחולים עם מחלת כליות כרונית והיסטוריה של מחלה קרדיווסקולארית טרשתית, מנתונים חדשים עולה כי חלה עליה מתונה בלבד בהיקף השימוש בסטטינים בעצימות גבוהה, ב-Ezetimibe (אזטרול) ובמעכבי PCSK-9 בשנים האחרונות, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Clinical Cardiology.

הן הנחיות KDIGO משנת 2013 והן הנחיות ACC/AHA משנת 2018 ממליצות על מתן טיפול בסטטינים לפחות למבוגרים עם מחלת כליות כרונית שאינם תחת טיפולי דיאליזה בהם ידוע על מחלה קרדיווסקולארית טרשתית, מאחר ומחלת כליות כרונית הינה גורם סיכון מג’ורי להתקדמות המחלה. הנחיות ה-ACC/AHA ממליצות על מתן סטטינים בעצימות גבוהה בשילוב עם Ezetimibe ו/או מעכב PCSK9 באופן ספציפי להשגת יעד LDL של 70 מ”ג/ד”ל ומטה.

החוקרים בחנו את השינוי בהיקף השימוש בתרופות להפחתת רמות שומנים בדם לאורך השנתיים האחרונות ב-3,304 חולים עם מחלה קרדיווסקולארית טרשתית ומחלת כליות כרונית במחקר GOULD. כפי שפורסם בעבר, במחקר GOULD, בפחות מ-20% מהחולים עם מחלה קרדיווסקולארית טרשתית הוגבר הטיפול להפחתת רמות שומנים בדם וכ-30% השיגו את יעד LDL עד 70 מ”ג/ד”ל. המשתתפים במחקר חולקו לשלוש קבוצות: חולים שטופלו בהווה במעכבי PCSK9 (554 חולים), חולים עם רמות LDL של 100 מ”ג/ד”ל ומעלה ללא טיפול במעכבי PCSK9 (1,801 חולים) וחולים עם רמות LDL בטווח 70-99 מ”ג/ד”ל שאינם תחת טיפול במעכבי PCSK9 (2,651 חולים).

מהנתונים עולה כי היקף השימוש בסטטינים מכל סוג נותר יחסית יציב לאורך שנתיים. בקרב חולים עם מחלת כליות בשלב 2, השימוש בסטטינים עמד בתחילת הדרך על 84.8% מהחולים ולאחר שנתיים תועד שיעור של 83.4%. בקרב חולים עם מחלת כליות כרונית בשלב 3, טיפול בסטטינים ניתן ל-82.8% מהחולים בתחילת הדרך ול-80.3% מהחולים לאחר שנתיים. בקרב אלו עם מחלת כליות כרונית בשלב 4-5, טיפול בסטטינים ניתן ל-87.5% מהחולים בתחילת המחקר ול-78.7% מהחולים לאחר שנתיים.

מבין החולים עם קצב פינוי גלומרולארי משוער של עד 60 מ”ל/דקה, ב-21.6% תועדה הגברת טיפול להפחתת רמות שומנים בדם, בעוד שב-10.4% תועדה הפחתת עצימות הטיפול לאיזון רמות שומנים בדם וב-61.6% לא חל שינוי במשטר הטיפול להפחתת רמות השומנים בדם לאורך שנתיים.

השימוש במשלב סטטין עם Ezetimibe עלה מ-2.9% ל-4.9%; שיעורי הפסקת טיפול בסטטינים לאחר שנתיים היו גבוהים יותר בקרב חולים עם קצב פינוי גלומרולארי נמוך יותר בכלל הקבוצות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי למרות שמחלה קרדיווסקולארית טרשתית מהווה גורם מרכזי לתחלואה ותמותה בחולים עם מחלת כליות כרונית, חלק ניכר מהחולים במחקר לא השיגו את יעד LDL של עד 70 מ”ג/ד”ל. ממצאים אלו מדגישים את חשיבות שיפור איכות הטיפול והתוצאות בחולים עם מחלת כליות כרונית.

Clin Cardiol, Sep 2022

לידיעה ב-Healio