במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American College of Cardiology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי דימום מג'ורי מלווה בסיכון מוגבר לתמותה לאחר רה-וסקולריזציה של מחלת עורק כלילי שמאלי ראשי.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין מידע אודות ההיארעות וההשפעה הפרוגנוסטית של דימום מג'ורי לאחר התערבות כלילת מילעורית וניתוח מעקפים של העורקים הכליליים בשל מחלת עורק כלילי שמאלי ראשי. במחקר EXCEL (או Evaluation of XIENCE versus Coronary Artery Bypass Surgery for Effectiveness of Left Main Revascularization) נכללו 1,905 חולים עם מחלה של עורק כלילי שמאלי ראשי, אשר חולקו באקראי להתערבות כלילית מילעורית (948 חולים) או ניתוח מעקפים (957 חולים) והיו במקב לאורך חמש שנים.
דימום מג'ורי הוגדר כדימום מג'ורי או מינורי לפי TIMI, דימום בסיווג 3-5 לפי סולם BARC (או Bleeding Academic Research Consortium), או כל דימום גלוי הדורש עירוי דם. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הקשר בין דימום מג'ורי ובין הסיכון לתמותה.
לאחר חמש שנים, 217 חולים (11.4%) אובחנו עם לפחות אירוע אחד של דימום מג'ורי. שיעורי דימום מג'ורי לאחר חמש שנם עמדו על 7.9% לאחר התערבות כלילית מילעורית לעומת 14.8% לאחר ניתוח מעקפים (יחס סיכויים של 0.48, p<0.0001). עם זאת, שיעורי דמם מג'ורי באשפוז היו נמוכים יותר לאחר התערבות כלילית מילעורית (3.8% לעומת 13.5%), בעוד ששיעורי דמם מג'ורי לאחר השחרור מבית החולים היו נמוכים יותר לאחר ניתוח מעקפים (p<0.0001 בשני המקרים).
אירוע דמם מג'ורי בתוך חמש שנים לווה בסיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה (יחס סיכון מתוקן של 2.71, p<0.0001), בין אם מדובר בדימום באשפוז או לאחר-שחרור ולאחר הן התערבות כלילית מילעורית והן ניתוח מעקפים, זאת בשל עליה בתמותה קרדיווסקולארית ותמותה שאינה קרדיווסקולארית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על סיכון מוגבר לדימום מג'ורי באשפוז ולאחר חמש שנים בחולים לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, אם כי שיעורי דמם לאחר-שחרור מבית החולים היו גבוהים יותר לאחר התערבות כלילית מילעורית. דימום מג'ורי לאחר שתי הפרוצדורות לווה בסיכון מוגבר לתמותה קרדיווסקולארית ותמותה שאינה קרדיווסקולארית בתוך חמש שנים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!