הרצאתה של ד”ר אילנה הרמן (בתמונה)”מגפת הסוכרת וההשמנה – שינוי הפרדיגמה הטיפולית” מתוך הכנס הרבעוני בספטמבר האחרון של האיגוד לרפואה פנימית סקרה את המגיפה המשולבת של diabesity והמגמות המדאיגות שלה בכל העולם.

ד”ר הרמן הדגישה גם את הנזקים הנוספים של ההשמנה, ובעיקר ההשמנה הבטנית המרכזית, בגרימה לכבד שומני, כליה שומנית ועוד, וזאת אף מעבר לעלייה בסיכון לסוכרת ומחלות לב וכלי דם.

הפתרון של ניתוח בריאטרי להשמנת יתר חולנית הוכיח עצמו גם בהפחתת תחלואה ותמותה. אין ספק לכן לדעת הרמן שלהפחתת משקל בחולי סוכרת יש חשיבות קריטית בניהול המחלה. המחקרים מראים שגם ירידה מתונה במשקל תהיה משמעותית מבחינת הפחתת סיכון קרדיווסקולרי ותמותה בחולי סוכרת, מדגישה הרמן. כמו כן, הוסיפה הרמן,  מניתוח המחקרים הגדולים שנעשו בחולי סוכרת, גם הסיבוכים המיקרווסקולרים נמצאים בשכיחות גבוהה יותר בקרב שמנים.  

לכן אחד מיעדי הטיפול בסוכרת חייב לדעת הרמן להיות גם שמירה או אף ירידה במשקל, ולא להתמקד רק בשאלת איזון הסוכרת כפי שהיה מקובל בעשורים האחרונים.

מבחינת השפעות הטיפולים התרופתיים של הסוכרת, מסבירה הרמן, ידוע שמטפורמין אינו משפיע על המשקל, אינסולינים גורמים לעלייה במשקל, ו-GLP-1 מפחיתים במשקל. יש לזכור היא מציינת,  שלאינקרטינים יש גם השפעה חיובית מבחינת רמת הגלוקגון. בנוסף, מדגישה הרמן שלאינטקרטינים יש השפעות חיוביות על מקטע פליטה, והתפקוד האנדותלי, אך יש לזכור שאין עדיין תוצאים קליניים לטיפול זה.

בהתייחסה באופן ספציפי ל”ויקטוזה” , ציינה הרמן את ההשפעה החיובית (הפחתה של כ-3 ק”ג) שנמצאה בתרופה על משקל הגוף , כשחלק משמעותי מהחולים מצליחים להשיג ירידה של 7-8 ק”ג.

מימצא מעניין נוסף שהרמן ציינה הוא שבמחקר שבחן שימוש מוקדם ב”ויקטוזה” כטיפול בהשמנת יתר, נמצאה ירידה יפה ויציבה במשקל, כשחצי מהמטופלים מפחיתים מעל 5 ק”ג, ובנוסף גם ירידה בלחץ דם (עם עלייה קלה בדופק), ושיפור ב-HDL-C . כתוצאה מכך גם שיעור התפתחות הסוכרת היה נמוך יותר בקרב המטופלים בויקטוזה.

השאלה המרכזית לדיון,  לדעת הרמן, היא מהו הטיפול הנכון בחולי סוכרת לאחר מיצוי הטיפול במטפורמין ? לדעת הרמן, למטופל השמן ה-GLP-1 צריך להיות הטיפול שבא לאחר מטפורמין. בסופו של דבר יזדקקו מרבית המטופלים לאינסולין בגלל האופי הפרוגרסיבי של המחלה, מסבירה הרמן, ויש לזכור שאינסולין NPH או גלרג’ין (לנטוס) גורם לעלייה במשקל הגוף. לעומת זאת אינסולין דטמיר (לבמיר) אינו גורם לעלייה במשקל. לכן, שיקול המשקל צריך להילקח בחשבון לדעתה גם בשלב של בחירת האינסולין המתאים לחולה.

לאור התכונות המשלימות של GLP-1 ואינסולינים, עלתה השאלה מדוע לא לשלב ? ואכן, הרמן הציגה מחקר שבחן שילוב של אינסולין ו-GLP-1 (לבמיר וויקטוזה) : נמצאה אכן שיפור ברמות A1C ללא עלייה במשקל, ועם שיעור נמוך של היפוגליקמיה, כך שמדד תוצאתי משולב הציג  תוצאה טיפולית טובה. (הרמן העירה כי יש לזכור שאין עדיין רישום פורמלי להתוויה לטיפול משולב של אינסולין ו-GLP-1 ושימוש כזה הוע עדיין בחזקת off lable).

לסיכום, הדגישה הרמן, את החשיבות של השינוי בסגנון החיים ביחד עם הטיפולים התרופתיים, ואת הצורך בהתאמה האישית של הטיפול לחולים בהתאם למאפיינים הספציפיים של כל אחד.

להאזנה וצפייה להרצאה המלאה – נא להקליק כאן