הלבוסימנדן הינה תרופה המשפרת את התגובה התוך תאית לסידן ולכן מגבירה התכווצות של מיוציטים.
בחולים הלוקים באלח דם (ספסיס) , מוכרת היטב התופעה של ירידה חריפה בהתכווצות שריר הלב בימים הראשונים למחלה.
הסיבה אינה ידועה אך קיימים ממצאים המכוונים לבעיה במטבוליזם וברגישות התוך תאית לאפקט של סידן יוני.
התרופה מעולם לא נוסתה עד כה במצבים של אלח דם עם דיכוי לבבי.
במחקר כפול סמיות אקראי ומבוקר נבדקה השפעת התרופה בחולים שנזקקו למינונים גבוהים ( מעל 5 מיקרוגרם לקילוגרם לדקה) של דובוטמין.
למחקר נבחרו חולים אשר לקו בהלם ספטי ולא הגיבו למתן נוזלים. באקו לב מקטע הפליטה ההתחלתי היה חייב להיות גבוה מ45%.
הוצאו מהמחקר חולים עם אי ספיקת לב ראשונית איסכמיה פעילה או בעיה מסתמית משמעותית.
פרוטוקול המחקר כלל הכנסת קטטר סוון-גנץ.מתן נוזלים להשגת PAOP (PULMONARY ARTERY OCCLUSION PRESSURE) של לפחות 12 מ”מ כספית. מתן נוראדרנלין להשגת MAP (MEAN ARTERIAL PRESSURE) של 70-80 ממ”כ. כל החולים קיבלו בנוסף דובוטמין במינון של 5 מק”ד.
הפרוטוקול ניתן ל 48 שעות במהלכן בוצע אקו לב חוזר להערכת מקטע הפליטה.
חולים שמקטע הפליטה שלהם ירד אל מתחת ל45% חולקו ל 2 קבוצות: הקבוצה הראשונה המשיכה טיפול בדובוטמין והשניה החלה טיפול בלבוסימנדן.
סה”כ השלימו את הטיפול 28 חולים.
המדדים ההמודינמיים ההתחלתיים בין שתי הקבוצות היו דומים.
לאחר הטיפול נמצא כי הטיפול בלבוסימנדן העלה באופן משמעותי את התכווצות שריר הלב כפי שבא לידי ביטוי במדדים הבאים : CI (CARDIAC INDEX) LVSWI+ וכן DO2.
חשוב מכך גם מדדים לחמצון רקמתי עלו.פינוי קראטינין וכן תפוקת השתן של החולים עלו .
נצפתה ירידה בלחצי המילוי הלבביים.
לא נצפו שינויים בדפק או בכמות השימוש בנוראדרנלין.
מסקנת החוקרים הייתה כי ניתן להשתמש בלבוסימנדן כטיפול אינוטרופי חלופי בחולים הנזקקים למינונים גבוהים של דובוטמין.
יש לציין כי המחקר הינו ראשון מסוגו והוא נערך על אוכלוסית חולים מצומצמת.
Intensive Care Med 31:638-644
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!