התקדמות עולם הרפואה הביאה איתה בשנים האחרונות בשורה ותקווה בכל הקשור לטיפול במחלת השתל כנגד המאכסן, ובעיקר בחלופות טיפוליות נוספות.

חולים רבים החולים במחלות דם כדוגמת סרטן הדם (לוקמיה) או סרטן בלוטות הלימפה (לימפומה)  יזדקקו במהלך חייהם להשתלת מח עצם מתורם (אלוגנית). מדובר בהליך בו  תאי האב, שהם המקור לכל תאי הדם ומערכת החיסון, מהתורם, מועברים למטופל. המטרה העיקרית של הליך זה היא להשתמש בתאי מערכת החיסון הבריאים של התורם כדי להילחם בתאים הסרטניים בגוף המטופל.

התאמת השתל למטופל היא הליך מורכב, אך גם במקרים בהם יש התאמה מלאה,  ייתכן מצב שבו תאי מערכת החיסון של התורם ייצרו תגובה חיסונית כנגד הרקמות הבריאות של המטופל, ובמקום לתקוף רק את התאים הסרטניים, יתקפו גם את הרקמות הבריאות. תגובה חיסונית זו נקראת מחלת השתל נגד המאכסן (GVHD) והיא מופיעה ב-50 אחוז מהמטופלים שעברו השתלת מח עצם אלוגנית.

במחצית מן החולים שלוקים ב GVHD ניתן לטפל באמצעים תרופתיים ולהשיג העלמות של התסמינים, אך בכ-50 האחוזים הנותרים לא תהיה תגובה מספקת לקו הטיפול הראשוני, ויהיה צורך בטיפול ממושך המשפיע בצורה משמעותית הן על איכות החיים והן על תוחלת החיים.

ניתן להבדיל בין שני סוגים של GVHD. מחלה חריפה – המתפתחת בצמוד להשתלה, במהירות ובצורה עוצמתית, ומערבת כבר לרב בשבועות הראשונים את מערכת העיכול, העור והכבד של המטופל. לעומת זאת, הסוג הנוסף מתבטא כמחלה איטית יותר וכרונית שיכולה לערב רקמות כמו העיניים, הפה, הריאות, העור, הנרתיק, והמפרקים, והיא דומה בהסתמנותה למחלות אוטואימוניות אחרות. התופעות הקליניות שיכולות להתפתח בעקבות המחלה מתבטאות בהתאם לרקמות המעורבות.  לדוגמה, פגיעה בעיניים יכולה לגרום ליובש, צריבה, הפרעות בראייה, קושי בריכוז ובקריאה ממושכים ועוד.

כבר לא גזירת גורל

כדי להוריד את שכיחות הופעת GVHD, בראש ובראשונה, המטרה היא לבחור את השתל שיתאים בצורה המיטבית למטופל. בשנים האחרונות, עם התפתחות טכנולוגיות ההשתלה, גם במקרים שההתאמה היא פחות ממאה אחוז (ובייחוד בתורמים בני משפחה  מסוג הפלו=חצי מתאימים), קיימת היום יכולת להוריד את שכיחות המחלה בצורה משמעותית.

כאשר מופיעה המחלה, הטיפול הראשוני מבוסס על סטרואידים. מחד, סטרואידים הם הטיפול היעיל ביותר למחלה, מאידך, תופעות הלוואי המופיעות לאחר שימוש ממושך הינן משמעותיות. לפיכך, יש צורך באיתור חלופות לסטרואידים, ובפיתוח תכשירים יעילים באותה מידה אך עם פרופיל תופעות לוואי בטיחותי יותר.

עקב צורך זה, פותחו בשנים האחרונות מספר תרופות, אשר לראשונה הצליחו להראות במחקרים קליניים הורדה של צריכת הסטרואידים, שיפור בתסמינים הקליניים ועליה בנתוני ההחלמה מ GVHD. מתוך חמישים אחוז שחולים במחלה הכרונית, בזכות התרופות החדשות כ-20% יחלימו לחלוטין ולא יזדקקו בכלל לטיפול התרופתי, 20% נוספים יפסיקו את הטיפול התרופתי וירגישו סביר, ו-60% ימשיכו ליטול את התרופה.

על סמך נתונים אלה אושרו על ידי רשות הרישוי האמריקאית (FDA) שלוש תרופות (אחת ל GVHD חריף עמיד לסטרואידים ושלוש ל GVHD כרוני עמיד לסטרואידים) . במחקרי פאזה שניה ושלישית נמצא שהתגובה לתרופות אלה היא טובה משמעותית בהשוואה לטיפולים חלופיים אחרים שקיימים כיום. בנוסף, נמצא שפרופיל תופעות הלוואי של תרופות אלה הוא בטיחותי והאפשרות לתת אותן בטבליות מאפשר הימנעות מאשפוז ושהיה ממושכת בבית החולים.

כיום, עם התכשירים הטיפוליים, אנו מנסים להתאים לכל מטופל, לפי המערכות המעורבות ב GVHD, לפי מחלות הרקע, ולפי רצון המטופל, את התרופות השונות. במטופלים אשר התגובה לתרופות החדשות אינה מספקת,  ישנם גם טיפולים מחקריים חדשים, כדוגמת נוגדנים כנגד חלבונים המשתתפים בתהליך ה GVHDוטיפולים תאיים, לדוגמא תאים מזנכימלים המאפשרים דיכוי ספציפי שלפעילות מערכת החיסון המשרים את תהליך ה GVHD.

זווית נוספת, מלבד הטיפול התרופתי, היא הטיפול התומך שניתן ואף רצוי לקבל כדוגמת פיזיותרפיה, הקפדה על אימון גופני, תזונה נכונה, שמירה על בריאות העצם, נטילת תוספי תזונה של סידן ו/או ויטמין D ותמיכה פסיכולוגית, הנדרשת בהתמודדות הארוכה עם מחלה זו.

מגוון הטיפולים והטכנולוגיות הרפואיות נותנים תקווה ומשרים אופטימיות רבה בחולים רבים, שכיום יכולים לנהל אורח חיים נורמלי ככל שניתן, עם פחות תופעות לוואי.

הכותב הינו מנהל היחידה להשתלות מח עצם במרכז הרפואי תל אביב