משני מחקרים שהוצגו בכנס של American Heart Association עולה כי ילדים המשתתפים בתכנית אימונים אינטנסיבית ואוכלים ארוחות בבית מצויים בסיכון קטן יותר לסבול מעודף משקל או השמנת-יתר.

חוקרים שבדים דיווחו כי אחוז השומן בגוף קטן יותר בילדים המשתתפים בפעילות גופנית יותר אינטנסיבית, דוגמאת ריצה ולכן הם מצויים בסיכון נמוך יותר לפתח השמנת-יתר. מחקר שני שנערך ע"י חוקרים מויסקונסין מצא כי ילדים שאוכלים 4 ארוחות או יותר בשבוע מחוץ לבית מצויים בסיכון מוגבר לפתח מחלה קרדיווסקולרית.

החוקרים השבדים בדקו אם שומן גוף קשור לפעילות גופנית בילדים צעירים.

לדברי החוקרים, יש להציב מטרות גבוהות יותר לפעילות גופנית בילדים, ייתכן שאין די בכך שילדים יבצעו פעילות מתונה בכדי להימנע מעודף משקל.

המחקר כלל 248 ילדים (140 בנים, 108 בנות) בגילאי 8-11, מארבעה בתי ספר שונים. באמצעות בדיקות רנטגן מדדו את השומן בגוף. סך השומן בגוף חושב כאחוז ממשקל הגוף.

פעילות גופנית יומיומית, כמו גם עוצמת הפעילות, נבדקו באמצעות מדי-תאוצה שכל ילד ענד סביב המותניים במשך 4 ימים. נתונים ממדי-התאוצה אפשרו לקבוע את רמת הפעילות הגופנית הכללית. כמו כן, נמדדו מספר הדקות שהשקיעו בפעילות של מעל 6 Metabolic Equivalent ביום.

אחוז השומן בגוף של בנים עמד בממוצע על 16.4% (טווח 6.2%-44.4%). בבנות אחוז השומן הממוצע בגוף היה 22.1% (טווח 6.4%-45.7%).

לוגריתם טבעי הראה קשר משמעותי שלילי בין פעילות גופנית כללית ובין אחוז השומן בגוף (r=-0.29 לבנים ו-r=-0.32 לבנות. P<0.05). קורולציה שלילית דומה נמצאה עבור הקשר בין מספר הדקות שביצעו פעילות גופנית נמרצת ביום ובין אחוז השומן בגוף (r=0.29 לבנים, r=0.38 לבנות. P<0.05).

החוקרים מצאו כי 25% מהילדים במחקר סבלו מעודף משקל. הילדים הרזים ביותר התאמנו במרץ במשך 60 דקות ביום, בעוד שהמקבילים שלהם בעודף-משקל התאמנו 12 דקות פחות ביום. הבנות הרזות ביותר התאמנו במרץ משך 50 דקות ביום, בעוד שהבנות בעודף משקל התאמנו 12 דקות פחות ביום.

יש שונות של כ-15% במשקל הילדים אותה ניתן להסביר באמצעות פעילות גופנית. החוקרם מציינים כי העדר פעילות גופנית אינטנסיבית היא גורם התורם להשמנת-יתר בילדות. הם מזהירים כי 50% מהילדים הסובלים מהשמנת-יתר הופכים למבוגרים הסובלים מהשמנת-יתר. לדבריהם, יש לקבוע מטרות גבוהות יותר לפעילות גופנית בילדים.

לדברי ד"ר סמית מאוניברסיטת צפון קרולינה, תזוזה רבה יותר ובשלב מוקדם יותר תוכל להילחם באפידמיה של השמנת יתר. היא מאמינה כי יש לעודד פעילות בריאה מתונה, בעיקר בקשישים. פעילות גופנית יכולה לסייע במניעת מחלות לב, וילדים ומבוגרים צריכים לפתח יותר מיומנויות פעילות גופנית. מדובר באיזון הצריכה הקלורית כנגד ביצוע הפעילות הגופנית הנכונה.

במחקר שני שהוצג בכנס, חוקרים מויסקונסין מצאו כי ילדים שאוכלים מחוץ לבית לעיתים קרובות, מצויים בסיכון גבוה לפתח מחלה קרדיווסקולרית.

המחקר כלל 759 ילדים בכיתות ב, ה, ח ו-י"א, ונועד לבדוק את התפתחות גורמי הסיכון למחלה קרדיווסקולרית וסכרת בילדים. נתונים שנאספו מסקרי תזונה ופעילות גופנית היו קיימים עבור 621 תלמידים. כמו כן, נמדדו BMI, רמות אינסולין בצום, רמות סוכר, לחץ דם ופרופיל הליפידים. תלמידים חולקו לאחת משתי קבוצות ילדים שאכלו מחוץ לבית 4 פעמים או יותר בשבוע, וילדים שאכלו בחוץ פחות מ-4 פעמים בשבוע.

החוקרים מצאו כי 20% מהתלמידים אכלו מחוץ לבית 4 פעמים או יותר בשבוע (לא כולל את הקפיטריה בבית הספר). שיעור מוגבר זה של אכילה בחוץ, עם זאת, לא היה קשור בשיעור מוגבר של השמנת-יתר, אך היה קשור בהבדל משמעותי בצריכת עמילן, כולסטרול, שומנים, סוכר ונתרן.

בהשוואה לקבוצה שאכלה בחוץ לעיתים רחוקות יותר , התלמידים בקבוצה שאכלה בחוץ 4 או יותר פעמים בשבוע היו יותר לא-פעילים (2.8 שעות של פעילות בישיבה ביום, לעומת 3.6 שעת ביום. P<0.001), בעלי ערכי ל"ד דיאסטולי וסיסטולי גבוהים יותר (107 לעומת 110 מ"מ כספית ו-66 לעומת 69.7 מ:מ כספית, P<0.01 ו-P<0.001, בהתאמה), בעלי רמותHDL נמוכות יותר (45 לעומ 47 מ"ג לד"ל, P=0.04), ו-LDL בגודל גדול יותר (21.5 לעומת 21.3 ננומטר, P=0.01).

במסיבת עיתונאים אמר ד"ר מורדוק מויסקונסין כי הילדים שאכלו בחוץ הגבירו את צריכת העמילן, כולסטרול, שומנים, סוכר ונתרן. בנוסף, תלמידים אלו הכפילו את צריכה המשקאות הממותקים.

אכילה בחוץ מלווה בד"כ בהשפעות לוואי על גורמי הסיכון הקרדיווסקולרים, החוקרים מאמינים כי דרוש מחקר לונגיטונדינאלי בכדי להבין את ההשלכות של תבניות תזונה מוקדמות אלו.

לדברי ד"ר דניאל מאוהיו, אכילה בחוץ לעיתים קרובות מדי מביאה לשינויים לא-בריאים בתזונה, המשפחות צריכות למצוא את הדרך הטובה ביותר לפתח תזונה טובה לילדם.

American Heart Association 2005 Scientific Sessions

לידיעה במדסקייפ