בריאות הציבור-קידום בריאות

הפרעות פסיכיאטריות עשויות להפחית את התגובה לטיפול בנוגדנים כנגד CGRP בחולי מיגרנה (מתוך כנס ה-EHC)

בחולים עם מיגרנה והפרעות פסיכיאטריות מסוימות סיכויי תגובה נמוכים יותר לטיפול מונע בתרופות ממשפחת נוגדנים חד-שבטיים כנגד CGRP, כך עולה מנתונים חדשים שהוצגו במהלך כנס ה-European Headache Congress.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי נוגדנים חד-שבטיים כנגד CGRP מהווים את הטיפול הספציפי למחלה הראשון למיגרנה מורכבת והוכח כיעיל במניעת מיגרנה בחולים עם מיגרנה קשה לטיפול. עם זאת, קיימת שונות רבה בתגובה לטיפול והפרופיל הפסיכולוגי של החולים הינו אחד הגורמים האפשריים העשוי להשפיע על שיעורי התגובה.

במחקר הנוכחי בחנו החוקרים את המנבאים הפסיכולוגים של תגובה מצוינת לעומת העדר תגובה לטיפול בנוגדנים חד-שבטיים כנגד CGRP.

המחקר כלל 116 חולים עם מיגרנה כרונית או אפיזודית בהם תועד כשלון של לפחות שלושה קווי טיפול מונע והשלימו שישה חודשי טיפול בנוגדנים כנגד CGRP: Erenumab, Fremanezumab, או Galcanezumab.

החולים השלימו הערכה למחלות פסיכיאטריות בתחילת המחקר על-פי SCID-5-CV (או Structured Clinical Interview for DSM-5 Clinical Version) ונשאלו אודות חוויות טראומטיות בגיל צעיר, גורמי דחק נוכחיים ואלקסיתימיה, מצב נוירו-פסיכולוגי המתאפיין באתגרים משמעותיים בזיהוי, הבעה ותיאור רגשות של אדם.

לאחר שישה חודשים טיפול בנוגדנים חד-שבטיים כנגד CGRP, החולים סווגו לקבוצה שלא הגיבה לטיפול במידה וחלה ירידה קטנה מ-25% במספר ימי מיגרנה בחודש או תגובה מצוינת במידה ונרשמה ירידה של מעל 75% במספר ימי מיגרנה בחודש.

מבין כלל המשתתפים במחקר, 19% סווגו כחולים שלא הגיבו לטיפול ו-39% סווגו כבעלי תגובה מצוינת לטיפול.

מהנתונים עולים הבדלים מג’וריים בפרופיל הפסיכולוגי בין שתי קבוצות המחקר. בחולים שלא הגיבו לטיפול תועדה שכיחות גבוהה יותר של הפרעות פסיכיאטריות, בפרט הפרעות חרדה והפרעות אישיות, עם שכיחות גבוהה יותר של אירועי דחק וטראומה בילדות.

לאחר תקנון לגורמים אחרים, בחולים עם חוסר תגובה לטיפול תועד סיכוי גבוה פי 7 בהשוואה לאלו עם תגובה מצוינת לטיפול להפרעות פסיכיאטריות (יחס סיכויים של 7.3, p=0.017); סיכוי גבוה כמעט פי 5 להפרעות אישיות מצבר C (חרדה ופחד) (יחס סיכויים של 4.9, P=0.025) וסיכוי גבוה כמעט פי 6 לאירועי דחק בחיים (יחס סיכויים של 5.9, p=0.02).

החוקרים מאמינים כי ממצאים אלו מעידים על נטייה לצורה אגרסיבית יותר של מיגרנה כך שהחולים אינם יכולים להגיב לטיפולים מניעתיים אלו. ההערה הינה כי חרדה ודחק לא-מטופלים מובילים להתפתחות עוררות-יתר של המערכת הטריגמינלית וריגוש מרכזי, ביחד עם מיגרנה מגבילה מאוד ועליה בביטוי CGRP.

ייתכן כי נוגדנים חד-שבטיים כנגד CGRP מתגברים על הריגוש ההיקפי ע”י חסימת הפעלת קולטן ל-CGRP, אך ההשפעות מופחתות במקרים של הפרעות פסיכולוגיות.

בדיקות סקר להפרעות פסיכיאטרית עשויות לסייע בחיזוי סיכויי התגובה לטיפול בנוגדנים חד-שבטיים כנגד CGRP והתאמה אישית של הטיפול לכל חולה.

מתוך כנס ה-European Headache Congress

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה