מאת בעז גנזבורג, MBA

מחקר חדש שפורסם החודש ב- Health Affairsעוסק באחת הסוגיות המרכזיות המעסיקות כיום את עולם הרפואה בכלל והקהילה האונקולוגית בפרט עלות התרופות האונקולוגיות החדשות אל מול הארכת ההישרדות של החולים.

ע”פ האנליזה המוצגת במאמר עלויות הטיפול בסרטן גרורתי בשד, ריאות או כליות, או בלוקמיה מילואידית כרונית (CML) אכן עלו באופן חד בשנים האחרונות, אך עלייה זו לוותה בשיפור בעל משמעות בהישרדות.

כך למשל מראים המחברים שבסרטן שד גרורתי, שעבורו אושרו 11 תרופות חדשות בין 1996-2011 , עלות הטיפול לאורך החיים, לרבות עלויות טיפול בקהילה ובבית החולים, עלו ב-72,000 $ למטופלת בממוצע, אך מול זאת תוחלת החיים גדלה ב-13 חודשים. (שלכאורה נתונים אלה משקפים יחס עלות/תועלת אטרקטיבי למדי ו”לגיטימי” במונחי כלכלת בריאות).

לעומת זאת, המחברים מציינים שעבור מטופלים שלא טופלו בתרופות החדשות, הייתה עליה בתוחלת החיים של 2 חודשים (ככל הנראה בשל שיפור בטיפול התומך או הטייה בנתון בשל פערי הזמן ), ועלות הטיפול עלתה ב-8,900 $ .

החוקרים עשו שימוש במאגר המידע SEER (ר”ת של Surveillance, Epidemiology, and End Results) לצורך מדידת הערך של טיפולים חדשים לסרטן במסגרת פרקטיקה קלינית שגרתית.

האנליזה התמקדה בסרטן שד, ריאות וכליות או CML תוך השוואת התקופות 1996-2000 ל-2007-2011 ובמטופלים שנמצאים בשלב מתקדם של מחלה ממארת (ולכן גם לא מועמדים לניתוח בעל יכולת ריפוי) .

נכללו באנליזה כ-73,000 המשתתפים לאורך 4 סוגי הגידולים שנבדקו במחקר, כשרוב המשתתפים (כ-63,000) היום עם סרטן ריאה. כ-25,000 איש אובחנו בתקופה הראשונה, וכ-48,000 בתקופה השנייה שנבחנה.

בחולי סרטן ריאה, העלייה הממוצעת בתוחלת החיים הייתה 3.9 חודשים, והעלות גדלה ב-23,000 $ בחולים שקיבלו טיפול תרפתי, וללא שינוי באלה שלא קיבלו את הטיפול התרופתי.

באופן דומה, עבור מטופלים עם סרטן כליות, תוחלת החיים עלתה ב-7.9 חודשים והעלות גדלה ב-44,700 $ . החוקרים מציינים שהעלות ותוחלת החיים שהתקבלו כאן אינם משקפים באופן מלא את ההשפעה של תרופות שנכנסו לשימוש ב-2007.

למטופלים עם CML היה השיפור הגדול ביותר בתוחלת החיים: עלייה של 22.1 חודשים שאותה ניתן לייחס בעיקר לטיפול ב- imatinib (גליבק, נוברטיס) שנכנס לשימוש ב-2001. סך עלויות הטיפול לאורך החיים עלו ב-142,200 $.

החוקרים מדגישים כי השינויים בתוחלת החיים ביחס לעלויות היו גדולים יותר עבור אלה שטופלו בתרופות נגד סרטן ע”י הרופא המטפל שלהם, בהשוואה לאלה שלא זכו לטיפול זה, ולדעת החוקרים יש לייחס את השיפור בתוחלת החיים לתרופות בעיקר ולא בעיתוי האבחנה או גורמים אחרים.

באשר לסוגיית איכות החיים, החוקרים טוענים שיש לה חשיבות רבה בשלבים מוקדמים של סרטן, אך בשלבים המתקדמים עדיין ההישרדות נשארת גורם המפתח. גם לטענה שלתרופות החדשות לסרטן יש פחות תופעות לוואי המחברים טוענים שאין עדיין בסיס עובדתי מחקרי לטענה זו.

בהתייחס לסוגיה שעלתה לאחרונה גם ב-ASCO באשר למידת ההצדקה למחירים הגבוהים מאוד של התרופות החדשות לסרטן, המחברים מציינים שנתוני השיפור בהישרדות אל מול העלות חייבים להוות פקטור חשוב בהתדיינות בין הגורמים המבטחים לחברות התרופות.

לדעתם, נתוני המחקר מצביעים על החשיבות של לקיחה בחשבון של תוצאות קליניות והישרדות וסך עלות הטיפול במסגרת טיפול שגרתי בעת שמבצעים הערכה של ערך התרופות החדשות נגד סרטן כקבוצה.

המחקר מומן ע”י חברת פייזר, והמחברים מציינים העדר כל קשר פיננסי רלבנטי לנושא המחקר. 

Health Aff. 2016;35:581-1587. Abstract,   לדיווח במדסקייפ

הערת המערכת: יש ודאי חשיבות למחקר זה בכך שהוא נותן פרספקטיבה ארוכת טווח לקשר בין השיפור בהישרדות לעלות התרופות, ובמידה מסוימת אולי “מרגיע” בכך שהוא מראה שלכאורה בסוגי הסרטן שנבדקו כאן יחס העלות/תועלת, כלומר העלות הנדרשת להשגת שנת חיים נוספת, היא סבירה (בעולם המערבי מקובל להניח שיחס של 50-100 אלף $ לשנת חיים הוא יחס תקין) . עם זאת, השאלה הרלבנטית כיום כאשר בוחנים את מידת ההצדקה של תרופה חדשה לסרטן היא בכמה היא מוסיפה לעלות הסטנדרטית לטיפול באותו גידול כיום, ובכמה היא מאריכה את חיי המטופל. אנליזות שונות שהוצגו לאחרונה על חלק מהתרופות החדשות הצביעו על תוספת עלות לשנת חיים של מאות אלפי $, הרבה מעבר לסף המקובל הנ”ל והשאלה כמובן כיצד צריכים לנהוג משרדי הבריאות והמבטחים במקרים אלה, כשמול אלה יש כמובן לחץ ציבורי אדיר (שלעיתים אף “מתודלק” ע”י חברות התרופות, כולל גם פירסום ישיר לצרכן, ראו כאן כתבה מהשבוע בנושא).