הגבלת נתרן הינה אחת ההמלצות התזונתיות הנפוצות ומומחים רבים ממליצים על הפחתת צריכת מלח על-מנת להשיג מטרה זו. עם זאת, אין קונצנזוס באשר לשאלה עד כמה להגביל את צריכת הנתרן והאם הפחתת צריכת מלח עלולה לגרום נזק.

עם הזמן, הרגלי התזונה של האדם השתנו וכיום אין מחסור מלח בסביבה בארצות הברית. סקר ארצי אחד מצא כי הצריכה התזונתית של מלח עולה על 3,600 מ”ג ביום במבוגרים בארצות הברית. למרות שאיגודים מדעיים מובילים מאוחדים בהמלצה להגביל את צריכת המלח, ישנם הבדלים בכל הנוגע לסף צריכת נתרן המומלץ. לדוגמא, ה-CDC ממליץ על צריכה יומית של נתרן של עד 2,300 מ”ג, איגוד הלב האמריקאי הפחית את הסף ל-1,500 מ”ג וארגון הבריאות העולמי קבע סף באמצע של 2,000 מ”ג ביום.

מובן כי הגבלת נתרן בתזונה תפחית לחץ דם. סקירה שכללה 185 מחקרים מצאה כי הפחתה צריכה ממוצעת של נתרן בתזונה מ-11.5 גרם ביום ל-3.8 גרם ביום לוותה בירידה ממוצעת של 5.5 מ”מ כספית בלחץ הדם סיסטולי וירידה של 2.9 מ”מ כספית בלחץ דם דיאסטולי בחולים עם יתר לחץ דם.

דיאטה עם צריכת נתרן נמוכה מלווה בשיפור כמעט ליניארי בלחץ הדם, בהשוואה לדיאטה עם צריכה מתונה או גבוהה של נתרן. דיאטה דלת-נתרן מלווה בשיפור כמעט ליניארי בלחץ הדם, בהשוואה לדיאטה עם צריכת נתרן מתונה או גבוהה. מטה-אנליזה שפורסמה לאחרונה וכללה 85 מחקרים באיכות גבוהה אישרה את הקשר הליניארי בין הפחתת צריכת נתרן בתזונה ובין ירידה בלחץ דם סיסטולי ודיאסטולי.

עם זאת, הנתונים בכל הנוגע להשפעה של הפחתת צריכת נתרן על תוצאות קרדיווסקולאריות אינם כה ברורים.

מחקר תצפיתי בחן את ההשפעות של הגבלת נתרן על אירועים קרדיווסקולאריים בשני מדגמים בסיכון גבוה למחלות לב וכלי דם. הם זיהו עקומת בצורת J בין צריכת נתרן מתחת ל-3 גרם ביום ובין עליה באירועים קרדיווסקולאריים.

בדומה, מחקר PURE מצא קשר בין צריכת נתרן של פחות מ-3 גרם ביום ובין עליה באירועים קרדיווסקולאריים. מרבית המשתתפים במחקר הנ”ל לא סבלו ממחלות לב וכלי דם ברקע.

למעלה מ-90% מהנתרן בתזונה מופרש בשתן, כך שדגימת שתן יכולה לסייע בהגדרת צריכת נתרן. הבעיה עם שני המחקרים התצפיתיים נוגעת לשימוש בדגימת שתן יחידה להערכת הפרשת הנתרן לאורך 24 שעות באמצעות נוסחת Kawasaki, גישה אשר זכתה לביקורות ואינה נפוצה בשימוש קליני.

מחקר Trials of Hypertension Prevention, אשר התבסס על ממוצע של 3-7 איסופי שתן לאורך 24 שעות להערכת צריכת נתרן, לא מצא עקומה בצורת J ובמקום זאת זיהה ירידה משמעותית באירועים הקרדיווסקולאריים, גם בטווח התחתון של צריכת נתרן (1,500 מ”ג ביום).

בסקירת Cochrane, הגבלת צריכת נתרן בתזונה לוותה בהפעלה נוירו-הורמונאלית, עם עליה ברמות רנין, אלדוסטרון, נוראדרנלין ואדרנלין, אשר בתיאוריה עלולה להוביל לנזק קליני. אחד המחקרים מצא כי צריכת נתרן יומית של פחות מ-1 גרם לוותה ברמות הגבוהות ביותר של רנין ואלדוסטרון שתועדו אי פעם. עם זאת, החולים לא היו בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם.

חולים עם אי-ספיקת לב עלולים להיות בסיכון גבוה במיוחד להפעלה נוירו-הורמונאלית ועלו שאלות באשר להמלצה להגביל צריכת נתרן.

במחקר מאיטליה שכלל 232 חולי אי-ספיקת לב עם ירידה במקטע פליטה, המשתתפים חולקו לדיאטה עם 2.7 גרם נתרן ביום או לדיאטה קפדנית יותר עם צריכת נתרן יומית של עד 1.8 גרם ביום. בקרב אלו שהקפידו על צריכת נתרן ליבראלית יותר תועדו רמות BNP נמוכות יותר, כמו גם שיעור נמוך יותר של אשפוזים חוזרים ותמותה, בהשוואה לאלו בקבוצת הגבלת נתרן הדוקה יותר.

במחקר דומה, בחולים עם אי-ספיקת לב תחת הגבלת נתרן תועדו רמות גבוהות יותר של רנין, אלדוסטרון וציטוקינים דלקתיים, כמו גם שכיחות גבוהה יותר של אשפוזים חוזרים, בהשוואה לאלו שצרכו נתרן בכמות סטנדרטית.

לכל המחקרים הללו יש מגבלות שונות, אך באופן תיאורטי, ייתכן כי הגבלת מלח תוביל להפעלה נוירו-הורמונאלית, אשר עשויה להיות מפצה תחילה בחולי אי-ספיקת לב לשמירה על זילוח איברים; עם זאת, עם הזמן הפעלה זו עלולה להיות לא-תואמת ולהוביל לפרוגנוזה גרועה יותר ופגיעה באיברי מטרה.

לידיעה במדסקייפ