מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם ב-14 בינואר 2009 ב-Lancet עולה כי Ticagrelor הוביל להישרדות כוללת טובה יותר בהשוואה ל-Clopidogrel (פלויקס, כצט) בחולים עם תסמונת כלילית חריפה שתוכננו לעבור התערבות פולשנית.

החוקרים מסבירים כי תרופות נוגדות טסיות מהוות את עמוד התווך של הטיפול בחולים עם תסמונת כלילית חריפה, על מנת לצמצם את הסיכון להתקדמות לאוטם לבבי. הוכח כי טיפול משולב באספירין ו-Clopidogrel, שהינו אנטגוניסט לרצפטור ה-P2Y12 בטסיות, מוביל לירידה גדולה יותר בסיכון בהשוואה למתן תרופה אחת, אך גם מעלה באופן משמעותי את הסיכון לדימום מז’ורי. לפיכך, מתן טיפול משולב לחולים המועמדים להתערבות פולשנית (צנתור כלילי או ניתוח מעקפים) הוא שנוי במחלוקת.

החוקרים כותבים כי בניגוד ל-Clopidogrel, שהינו מעכב בלתי הפיך של פעילות הטסיות, Ticagrelor הוא אנטגוניסט הפיך לרצפטור P2Y12. מחקר ה-PLATO הינו מחקר אקראי רחב היקף שנערך להשוואה בין 2 התרופות בחולים עם תסמונת כלילית חריפה. מתוצאותיו עולה כי בהשוואה ל-Clopidogrel, Ticagrelor הוביל לעלייה בהישרדות החולים לאחר 12 חודשים, ללא הבדל בשיעור הדימומים המז’וריים. במחקר הנוכחי בדקו החוקרים נתונים על משתתפים ממחקר ה-PLATO שתוכננו לעבור התערבות פולשנית מוקדמת.

מחקר ה-PLATO כלל 18,624 משתתפים שאושפזו בבית החולים בשל תסמונת כלילית חריפה, עם או ללא עליית מקטע ST. החוקרים חילקו את המשתתפים באקראי לקבלת Ticagrelor (מנת העמסה במינון 180 מ”ג ולאחריה 90 מ”ג פעמיים ביום) או Clopidogrel (מנת העמסה במינון 300-1600 מ”ג ולאחריה 75 מ”ג פעם ביום), למשך 6-12 חודשים, ונערך מעקב אחר החולים לאחר 1,3, 6, 9 ו-12 חודשים. ההחלטה על התערבות פולשנית בחולים נערכה לפני ההקצאה האקראית לקבוצות, יעד המחקר העיקרי היה שילוב של תמותה קרדיווסקולארית, אוטם לבבי או שבץ, ויעד הבטיחות העיקרי היה אירועי דימום מז’ורי.

13,408 מבין משתתפי המחקר המקורי (72%) תוכננו לעבור התערבות פולשנית. מתוצאות המחקר הנוכחי עולה כי לאחר 12 חודשים, שיעור אירועי יעד המחקר העיקרי בקבוצת ה-Ticagrelor היה 9%, לעומת 10.7% בקבוצת ה-Clopidogrel (HR 0.81, 95% CI 0.68-0.95, p=0.0103).

החוקרים מדווחים כי ב-2 הקבוצות נצפה שיעור דומה של דימומים מז’וריים, וכי לא נצפה הבדל מובהק בין הקבוצות בשיעור הדימומים המינוריים. הם מציינים כי בקבוצת ה-Ticagrelor נצפתה שכיחות גבוהה יותר של קוצר נשימה (13.9% לעומת 8% בקבוצת ה-Clopidogrel, p<0.0001), אך הפסקת הטיפול בשל קוצר נשימה התרחשה בשכיחות נמוכה ב-2 הקבוצות (0.8% לעומת 0.2%, בהתאמה).

לאור תוצאות המחקר מסכמים החוקרים כי בחולים עם תסמונת כלילית חריפה המועמדים להתערבות פולשנית מוקדמת, נמצא קשר בין Ticagrelor ובין שיעור נמוך יותר של אירועים קרדיווסקולאריים, בהשוואה ל-Clopidogrel, ומוסיפים כי נצפתה ירידה הן בתמותה הקרדיווסקולארית והן בתמותה הכוללת, ללא עלייה בשיעור הדימומים המז’וריים.

במאמר תגובה שפורסם הכותב מציין כי Ticagrelor נראה כעת טיפול מבטיח החולים עם תסמונת כלילית חריפה, אך מוסיף כי יש להתאים את הטיפול לכל מטופל, בהתאם לסיכון האישי לאיסכמיה לעומת דימום.

Lancet, 2010

למאמר המערכת ב-Lancet

לידיעה ב-NeLM