חולה סרטן במצב מתקדם שעל פי הרופאים נותרו לו שבועות ספורים לחיות, כיצד עליו להתייחס לטיפולים הנותנים סיכוי מסוים לשפר את המצב, אך גם טומנים בחובם סיכון למוות מיידי?

נשאלתי על ידי אדם יקר שאלה כואבת, כדלהלן:

אבי שיחיה בן 69, אובחן כחולה בסרטן המעי הגס. הסרטן כבר הספיק התפשט, וישנם גרורות בכל הכבד.

הרופאים אומרים שללא טיפול כלל אבי ישרוד כשבועיים בלבד ואז יעזוב את העולם, ואילו אם יקבל טיפול, יש סיכוי של 10% שהוא יבריא וישרוד לכמה שנים. אבל הם אומרים שבטיפול יש גם סיכון, שהטיפול עצמו עלול לגרום למוות מיידי עם התחלת הטפול.

לשאלתי – כמה הם אחוזי הסיכון שהטיפול יקצר את חיי אבי, לא קיבלתי מענה, ככל הנראה זה עדיין אינו ידוע.

שאלתי היא: האם מותר לאבא לעבור טיפול כה מסוכן עבור סיכוי מועט של 10% שהטיפול יבריא אותו לעוד כמה שנים?

תשובה: הגמרא במסכת עבודה זרה [דף כז] דנה בשאלה זו, האם מותר לסכן חיים מועטים של מספר שבועות עבור סיכוי מסוים להאריך את חיי החולה לכמה שנים.

הדוגמא המובאת בגמרא היא בחולה יהודי שמצוי במקום בו יש רופא אחד עובד אלילים, וידוע שאותו רופא שונא יהודים וישנה סבירות גבוהה שבמקום לטפל בו כראוי הוא יקצר את חייו. על כך אומרת הגמרא, שבמקרה שללא עזרת הרופא יש סיכוי כלשהו שהחולה יבריא מעצמו, אין להיזקק לתרופת הרופא (שהרי סבירות גבוהה שהרופא יהרגהו. רש”י), אך אם ללא הטיפול החולה ימות בוודאות, עליו להתרפא מאותו רופא (שיש סיכוי קטן שהרופא כן ירפא אותו. רש”י).

בהמשך דבריה מקשה הגמרא, כיצד אנו אומרים שכאשר החולה מצוי בסכנה ודאית ילך אל הרופא הרשע, הרי מירב הסיכויים שהרופא יהרוג אותו באופן מיידי, ונמצא שהחולה מסכן את חייו הקצרים שנותרו לו לחיות ללא רפואה? מתרצת הגמרא, שאין לחשוש ל”חיי שעה” כאשר מה שעומד ממול הוא סיכוי אפילו מזערי של הארכת חיי החולה באמצעות רפואתו.

מעתה יש לברר מהי ההגדרה המעשית של “חיי שעה” שאותם מותר לסכן עבור “חיי עולם” כמבואר בגמרא? הגאון רבי משה פיינשטיין ז”ל כתב בספרו אגרות משה [חלק ד חושן משפט], ש”חיי שעה” הם חיים עד שנה אחת, ו”חיי עולם” הם יותר משנה.

אכן מהו שיעור הסיכון שמותר ליטול על ה”חיי שעה”? נחלקו בזה הפוסקים. האגרות משה כתב [שם], שעבור המצוי ב”חיי שעה”, מותר לעשות טיפול רפואי אפילו כשיש סיכון של 90% שימות מיד מחמת הטיפול, אם יש סיכוי קטן שזה יאריך חייו לחיי עולם. מאידך, מורי ורבי הרב אלישיב ז”ל היה סבור שהיחס צריך להיות 70% מול 30%. זאת אומרת, שאם יש 30% של הישרדות אף על פי שיש 70% שימות מיד על ידי הטיפול, מותר לעשות את הטיפול.

נשוב לנידון שאלתנו: במקרה המוצג לעיל החולה מוגדר כבעל “חיי שעה”, שהרי נותרו לו שבועות ספורים לחיות, ויחס ההצלחה להארכת חייו ליותר משנה הוא 10%.

לכן, לשיטת הגר”מ פיינשטיין מאחר שיש סיכוי של 10% שהטפול יאריך את חייו למצב של “חיי עולם” בודאי מותר להתחיל הטפול. ונראה שגם לשיטת הרב אלישיב ז”ל יהיה מותר לקבל את הטיפול, מאחר שלדעתו בכדי לשלול טיפול צריך סיכון של 70% (ואין צורך בהכרח שיהיו 30% הצלחה), ומאחר שהסיכון של מוות מיידי הוא ספק, שהרי הרופאים לא נתנו מענה ברור על אחוזי הסיכון, אפשר להחשיבו כסיכון של 50% בלבד והדבר מותר.

לסיכום: מותר לאב להסכים לטיפול המוצע. ויהי רצון שה’ ישלח רפואה שלמה לכל חולי ישראל במהרה אמן.

הכותב – הרב יעקב וינר שליט”א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות.

ניתן לפנות במייל machonr@yadsarah.org.il בטלפון 02-6444590, ובכתובת שדרות הרצל 124 ירושלים.