Dermatitis

rituximab ו-omalizumab לטיפול בבולוס פמפיגואיד (JAMA Dermatology)

סדרת מקרים הדגימה כי rituximab ו-omalizumab נסבלים היטב, משפרים תוצאות ומאיצים את זמן ההפוגה בחולי בולוס פמפיגואיד עמיד

משלב הטיפול rituximab ו-omalizumab נסבל היטב, משפר תוצאות ומאיץ את זמן ההפוגה בחולי בולוס פמפיגואיד (Bullous pemphigoid) עמיד, שאינם מגיבים ל-rituximab בלבד, כך עולה מסדרת מקרים (case series) שפורסמה ב-JAMA Dermatology.

Bullous pemphigoid היא מחלה נדירה, כרונית, דלקתית, מעוררת שלפוחיות, המופיעה בעיקר בקרב אנשים בשנות ה-50 עד ה-70 לחייהם. ל-Bullous pemphigoid יש תחלואה ותמותה גבוהים, במיוחד אצל אנשים עם מחלות נלוות הנפוצות לקשישים, אך עדיין לא קיימים טיפולים המאושרים על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי עבור המחלה.

“בדרך כלל מתייחסים ל-Bullous pemphigoid כמחלה מתווכת IgG, אבל לחולים רבים יש גם רמות גבוהות של רמות IgE במחזור הדם, אשר נקשרו לסימני ההיכר של המחלה, כולל שלפוחיות. ממצאים אלה מצביעים על כך שטיפולי Bullous pemphigoid אידיאליים, כגון rituximab ו-omalizumab, צריכים לכוון הן ל-IgG והן ל-IgE”, אמרה מחברת המחקר.

סדרת המקרים כללה 10 חולים שעמדו בקריטריוני הבחירה של המחקר בממוצע גילאים של 62, רובם היו נשים, ורובם לבנים לא היספנים. לכולם היה Bullous pemphigoid חמור, עם ציון ממוצע ראשוני של מדד אזורי Bullous pemphigoid של 170, וכולם טופלו בקורטיקוסטרואידים מקומיים לכל הגוף.

כל המשתתפים קיבלו rituximab תוך ורידי של 1000 מ”ג בימים 0 ו-15. בנוסף ל-rituximab, שבעה חולים קיבלו omalizumab במינון גבוה תת עורי (300 מ”ג כל שבועיים); ושלושה חולים קיבלו omalizumab במינון נמוך (300 מ”ג כל 4 שבועות או 150 מ”ג כל שבועיים).

לאחר ממוצע של 2.1 חודשים, כל החולים בקבוצת המינון הגבוה של rituximab+omalizumab השיגו הפוגה מלאה. לעומת זאת, כל החולים בקבוצת rituximab+omalizumab במינון נמוך השתפרו לאחר ממוצע של 13 חודשים, ואף אחד לא השיג הפוגה מלאה.

לכתבה ב-medscape

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה