במהלך הרצאה במסגרת כנס ה-Transplantation & Cellular Therapy Meetings טענו מומחים כי יש מקום להערכה גריאטרית במרפאה רב-מקצועית של חולים בגילאי 70 שנים ומעלה עם ממאירויות המטולוגיות, המועמדים להשתלת מח עצם אוטולוגית. המומחים מסבירים כי הערכה זו עשויה לסייע בזיהוי חולים בהם תתכן תועלת להשתלה מיידית, אלו בהם יש מקום לדחות את ההשתלה ולאזן מחלות רקע תחילה, וחולים בהם השתלה עלולה לגרום יותר נזק מתועלת.
ההערכה הגריאטרית כוללת שאלונים למילוי עצמי לפני הביקור, בדיקה לצד מיטת המטופל ביום הביקור עם סדרת מבחנים קוגניטיביים והערכת כוח אחיזה ולאחר מכן הערכת רופאים שונים, כולל מומחים לגריאטריה אונקולוגית, מחלות זיהומיות, רפואה תעסוקתית ושיקום, תזונאי ועובד סוציאלי. בתום הביקור במרפאה מושלמת הערכה במפגש רב-מקצועי, כאשר מגיעים להסכמה על ההמלצה המועברת למטופל ולרופא המטפל.
החוקרים השלימו מחקר באוניברסיטת שיקגו, אשר כלל 91 משתתפים בגילאי 70 שנים ומעלה, אשר עברו הערכה לקראת השתלה אוטולוגית בין 2015 עד 2018. מבין אלו, ב-5 חולים (6%) ההמלצה שהתקבלה (Decline) קבעה כי לא צפויה תועלת להשתלה ואלו לא המשיכו להשתלה. מבין 25 חולים (27%) בהם הייתה אי-ודאות מסוימת אודות ההשתלה (Defer), 13 חולים המשיכו בסופו של דבר להשתלה ו-12 לא המשיכו להשתלה. מבין 61 החולים הנותרים (67%) אשר קיבלו המלצה להתקדם להשתלה (Proceed), 49 חולים הושתלו וב-12 לא בוצעה ההשתלה.
החוקרים מצאו כי בהשוואת קבוצת החולים בהם הייתה אי-ודאות אודות התועלת בהשתלה, בהשוואה לאלו בהם ניתנה המלצה להתקדם להשתלה, החולים בקבוצה הראשונה היו צעירים יותר (גיל ממוצע של 68.5 שנים לעומת 71 שנים). עם זאת, יתרון הגיל נעלם מאחר וחולים אלו היו פגיעים יותר, כפי שנקבע לפי מגבלות בתפקוד יומיומי, שיעורי דיכאון גבוהים יותר ושיעור גבוה יותר של טיפול בלפחות 4 תרופות.
כאשר החוקרים בחנו את החולים שהמשיכו להשתלה אל מול אלו בהם לא בוצעה השתלת מח עצם, הם מצאו כי גילאי החולים בשתי הקבוצות היו דומים, אך שיעור גבוה יותר משמעותית של חולים עם הפרעות בתאי פלזמה הושתלו, בהשוואה לחולים עם לימפומה שאינה הודג’קין. בנוסף, בחולים מושתלים תועד שיעור גבוה יותר משמעותית להפוגה מלאה או חלקית.
עוד עולה מהנתונים כי חולים בהם לא בוצעה השתלה היו פגיעים יותר, קיבלו מספר גדול יותר של תרופות, עם כוח אחיזה חלש יותר, ליקוי קוגניטיבי גדול יותר וקשיים רבים יותר בתפקוד יומיומי.
שיעורי ההישרדות הכוללים לאחר שלוש שנים עמדו על 76% בחולים לאחר השתלה, בהשוואה ל-44% בחולים בהם לא בוצעה השתלה (P=0.0004). לא תועדו מקרי תמותה על-רקע השתלה.
מניתוח חד-משתני של מאפייני הבסיס עלה כי כוח אחיזה ירוד לווה בסיכון מוגבר להתקדמות מחלה (יחס סיכון של 4.05, p=0.003) והישרדות כוללת גרועה יותר (יחס סיכון של 6.0; p=0.004). בנוסף, מדד Karnofsky Performance Score של עד 80 נקודות לווה בסיכון מוגבר להתקדמות מחלה (יחס סיכון של 4.4, p=0.004) והישרדות כוללת גרועה יותר (יחס סיכון של 8.75, p=0.01).
מהממצאים עולה כי הערכה גריאטרית של מטופלים עשויה לסייע לזהות חולים בסיכון גבוה, בהם ניתן להתקדם להשתלת מח עצם מאחר וצפויות תוצאות מצוינות לאחר ההשתלה.
מתוך כנס ה-TCTM
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!