pharmacology

האם לחשיפה תוך רחמית לתכשירים אגוניסטים לרצפטור האדרנרגי בטא-2 תתכן השפעה נוירופיזיולוגית והתנהגותית? (מתוך American Journal of Obstetrics & Gynecology)


מאת ד”ר בן פודה שקד 

במאמר סקירה אשר פורסם בגיליון דצמבר של ירחון American Journal of Obstetrics & Gynecology טוענים הכותבים כי חשיפה תוך רחמית לתכשירים אגוניסטים לרצפטור האדרנרגי בטא-2 עלולה לשנות את האיזון בין הטונוס הסימפתטי ובין זה הפארא-סימפתטי. מאחר וישנה השערה הקושרת תכשירים אלו להפרעות תפקודיות והתנהגותיות בעובר, ולאור השימוש הנרחב בהם בקרב נשים הרות, סוקרים החוקרים במאמרם זה את המידע המעבדתי והקליני בנושא ומציעים עצות לשימוש בטוח בקבוצה זו של תרופות.

החוקרים מסבירים כי תכשירים אגוניסטים אדרנרגיים ל-Beta 2 דוגמת Terbutaline הינם קבוצת תרופות המצויה בשימוש נרחב בתחום המיילדות– כשניתנים בצורה תוך ורידית או תוך שרירית, למשל, הם משמשים לעיתים כטוקוליטיקה למטרת עצירת או עיכוב לידה, וכשניתנים בשאיפה משמשים כמרחיבי סימפונות ומסייעים לפיכך בטיפול באסתמה.

החוקרים מצוטטים מידע ממחקר שנערך בחולדות מעבדה, ולפיו הזרקה תת עורית של Terbutaline בימים 2-5 לאחר הלידה הביאה לשינויים מבניים במוח ולשינויים התנהגותיים הדומים לאלו הנצפים באוטיזם. עם זאת, הם מסייגים ומבהירים כי מדובר היה במינונים גבוהים בהרבה מאלו בהם נעשה שימוש בקרב נשים בהיריון.

לדברי החוקרים, מספר מחקרים קודמים העלו חשש לפיו קיים קשר בין חשיפה תוך רחמית לקבוצת תכשירים זו ובין סיכון מוגבר למגוון הפרעות התנהגותיות בהמשך החיים, לרבות הפרעות מספקטרום האוטיזם. כך למשל, חשיפה לתכשיר Ritodrine המשמש כטוקוליטיקה נקשר במחקר אחד לתפקוד ירוד בבית הספר. נציין כי החוקרים מבחינים בין אופנים שונים של מתן תרופות אלו ובין מינונים וסוגים שונים שלהן, ומתארים את הסיכון והתועלת של כל אחד מהם בהתוויות השונות על פי הידע הקיים.

החוקרים מציגים מידע לפיו פרה-דיספוזיציה גנטית עשויה לשחק תפקיד במידת הטרטוגניות האפשרית של אגוניסטים בטא-2 אדרנרגיים, וכן מתארים את הקשר בין פעילות יתר סימפתטית ובין הפתופיזיולוגיה של מספר מחלות באדם.

לבסוף, לאור הסיכון האפשרי להפרעות נוירופיזיולוגיות והתנהגותיות ארוכות טווח בתנאים מסוימים של שימוש בתכשירים אלו, מציעים החוקרים מספר עצות שימושיות למתן בטוח שלהם בקרב נשים הרות. ראשית, הם מדגישים כי טרם נקבעה בצורה סופית מידת החשיפה הדרושה לשם גרימת נזק, ומשערים כי הדבר עשוי להצריך חשיפה מתמשכת (של למעלה משבועיים) למינונים גבוהים של תרופות מסוימות מקבוצה זו. שנית, הם מציעים להגביל את השימוש בהן להתוויות מוכחות כשתרופות אחרות אינן יעילות או אינן זמינות. הם מוסיפים כי משך הטיפול צריך להיות קצר ככל האפשר, וקוראים להמשך המחקר בתחום על מנת להגדיר בצורה טובה יותר את התנאים לשימוש בטוח בהם בהיריון. כמו כן, יש צורך לטענת החוקרים במחקרים פרמקוגנטיים על מנת לאפיין טוב יותר את הנשים המצויות בסיכון גבוה לטרטוגניות בעקבות השימוש בתרופות אלו.

AJOG 2009

לידיעה ב-DocGuide

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה