לחולים רבים המתאשפזים עם בצקת ריאות יש ערכי לחץ דם גבוהים. לרבים מהחולים הנ"ל יש תפקוד סיסטולי שמור של החדר השמאלי בבדיקות הנערכות בדרך כלל לאחר שיפור במצב ההמודינמי. ישנה אפשרות שבעת בצקת הריאות ובנוכחות ערכי לחץ דם גבוהים יש ירידה זמנית בתפקוד החדר השמאלי או אי ספיקה מיטרלית חדה הגורמות לבצקת הריאות. מטרת העבודה הייתה לבדוק את התפקוד הסיסטולי הגלובלי והאזורי של החדר שמאלי ושכיחות אי ספיקה מיטרלית בחולים עם בצקת ריאות מלווה בערכי לחץ דם גבוהים, הן בעת האירוע החריף והן 72-24 שעות לאחר יצוב המודינמי.
נכללו במחקר 38 חולים עם חשד לבצקת ריאות ולחץ דם סיסטולי מעל 160 ממ"כ.
חולים עם עדות לדלקת ריאות, אוטם חד בשריר הלב, או אי ספיקת כליות לא נכללו במחקר. החולים עברו בדיקת אקוקרדיוגרם טרנסטורקלית מיד עם התחלת הטיפול ויום עד 3 ימים לאחר הייצוב ההמודינמי.
לחץ הדם הסיסטולי הממוצע היה 200±26 ממ"כ לפני תחילת הטיפול וירד ל 139±17 ממ"כ בעת בדיקת האקו החוזרת (p<0.05). מיקטע הפליטה (LVEF ) היה 50±15% בתחילת הטיפול ו50±13% בבדיקת המעקב. לא היה הבדל בתפקוד הסיסטולי האזורי בין הבדיקה בשלב החריף ולאחר ייצוב. האינדקס של התפקוד הסיסטולי האיזורי (RWMI ) היה 1.6±0.6 בשלב החריף ו 1.6±0.6 לאחר הייצוב. באף אחד מהחולים לא הודגמה אי ספיקה מיטרלית חריפה שתסביר את בצקת הריאות. ל 18 מהחולים היה מקטע פליטה תקין (מעל 50%) לאחר הייצוב ההמודינמי. ב 16 מתוך 18 החולים מיקטע הפליטה היה מעל 50% גם בשלב החריף.
מסקנות ומשמעויות קליניות:
בחולים עם בצקת ריאות מלווה בערכים גבוהים של לחץ דם, תפקוד סיסטולי שמור בבדיקה לאחר הייצוב ההמודינמי מצביעה על כך שהסיבה לבצקת הריאות היא הפרעה דיאסטולית הנגרמת עקב יתר לחץ הדם. הפרעה סיסטולית זמנית או אי ספיקה מיטרלית חריפה כנראה אינן סיבות שכיחות לבצקת ריאות בחולים אלו.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!