טיפול בתר-ניתוחי שגרתי למניעת תרומבואמבוליזם ורידי לכלל החולים לאחר ניתוח אינו רק מיותר אלא גם עשוי להיות מסוכן, לאור עליה בסיבוכי דמם, כך עולה מתוצאות מטה-אנליזה חדשה, שפורסמו במהלך חודש ינואר בכתב העת Annals of Surgery.
הסקירה כללה 13 מחקרים עם סך כולל של 14,776 חולים לאחר ניתוח, מרביתם טופלו באמצעי מניעה מכאניים. תכשירים נוגדי-קרישה שנכללו בסקירה כללו הפרין, LMWH, מעכבים ישירים של פקטור Xa, מעכבים ישירים של תרומבין, קומדין, דקסטרן ואספירין.
כאשר החוקרים סיווגו את המטופלים לפי מדדי Caprini משנת 2005 להערכת הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי, הם זיהו שונות של פי 14 בסיכון בין הסיכון הנמוך (0.7%) והגבוה ביותר (10.7%). כצפוי, היארעות תרומבואמבוליזם ורידי עלתה עם עליה במדדי Caprini.
בסיכומו של דבר, טיפול מניעתי הפחית את הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי לאחר ניתוח בהיקף של 34%. עם זאת, כאשר סווגו לפי מדד Caprini, התועלת על-רקע טיפול מניעתי הייתה מוגבלת לחולים עם מדד של שבע נקודות ומעלה. חולים עם מדדי Caprini של 6 נקודות ופחות היוו 75% מכלל אוכלוסיית המחקר, ובחולים אלו לא זוהתה ירידה משמעותית בסיכון בעקבות הטיפול המונע.
כאשר החוקרים בחנו את הסיכון לדימום בעל חשיבות קלינית, הם מצאו כי בקרב 4,390 חולים שלא קיבלו טיפול מונע השיעור עמד על 1.8%.
בקרב חולים שקיבלו טיפול מונע, הסיכון הכולל לדימום בעל חשיבות קלינית עלה (יחס סיכויים של 1.69). ניתוח לפי ריבוד הסיכונים מצא כי בכל מדדי Caprini, אין קשר משמעותי בין טיפול מונע ובין דימום בעל חשיבות קלינית לאחר הניתוח.
בחולים עם מדדי Caprini של עד שש נקודות, שהיוו 75% מכלל החולים, תועד מאזן סיכון/תועלת שלילי או לא-ידוע. החוקרים כותבים כי ככל שהטיפול המונע ניתן באופן מדויק יותר לפי ריבוד הסיכונים הפרטני, כך ניתן להבטיח שימוש הולם יותר בתרופות ולצמצם סיכון לסיבוכי דמם.
למרות שייתכן ושלושה מבין ארבעה חולים לא יידרשו לטיפול מונע לאחר הניתוח, החוקרים מזהירים כי דרושה הערכה חוזרת של הסיכון בחולים עם סיבוכים לאחר-ניתוח דוגמת דלקת ריאות וזיהומים בדרכי השתן.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!