משפחה

שילוב של אינטגרילין וסטרפטוקינאז באוטם שריר הלב – יעילות ובטיחות.

הטיפול המקובל באוטם חד בשריר הלב עם הרמות ST הוא מתן תכשירים טרומבוליטים לשם המסת הפיברין. אולם קריש הדם התוך כלילי מכיל גם אגרגאטים של טסיות (טרומבוציטים). מתן תכשירים המעכבים את קולטני הטסיות עשוי לשפר את יעילות ומהירות הרפרפוזיה.
בעבר הראו שמתן אלטפלאז (tPA) במינון מלא בשילוב עם אפטיפיבטיד (אינטגרילין) גרם להשגת TIMI Flow III ב- 66% מהחולים לעומת רק ב- 39% באמצעות טיפול באלטפלאז בלבד. מטרת המחקר היתה לבדוק האם שילוב של סטרפטוקינאז במינון מלא, אספירין ואינטגרילין במינונים עולים ישפר את הזילוח הכלילי (TIMI Flow) לעומת השילוב המקובל של סטרפטוקינאז, אספירין והפרין.

המחקר כלל 181 חולים מעל גיל 18 שנים עם כאב בחזה והרמות ST תוך 6 שעות מתחילת הסימפטומים. כל החולים קיבלו אספירין 250 עד 500 מ"ג, 1.5 מליון יחידות סטרפטוקינאז תוך 60 דקות. החולים עברו רנדומיזציה לקבוצה אחת של פלצבו (62 חולים) ו- 3 קבוצות של אינטגרילין. בשלשת קבוצות האינטגרילין ניתן בולוס של 180 מיקרוגרם לק"ג משקל ואח"כ מינון עולה של אינטגרילין בערוי מתמשך למשך 72 שעות ( 0.785, 1.33, ו – 2.0 מיקרוגרם לק"ג לדקה (44, 45 ו – 30 חולים בהתאמה). הפרין לא ניתן במחקר הנוכחי. היה צורך להפסיק את ערוי האינטגרילין (או פלצבו) עקב דימום או ירידת המוגלובין ללא עדות לדימום או סיבות אחרות ב- 15% מהחולים בקבוצת הפלצבו לעומת 21%, 18% ו- 20% מקבוצות האינטגרילין. דימומים מאז'ורים נצפו ב- 0% מקבוצת הפלצבו וב- 7%, 18%, וב- 17% מהחולים בקבוצות האינטגרילין, בעוד שדימומים מינוריים נצפו ב- 5% מקבוצת הבקרה וב- 16%, 29% וב- 37% מהחולים בקבוצות האינטגרילין. אף חולה מקבוצת הביקורת נזקק לערוי דם בעוד ש- 11%, 11% ו- 17% מהחולים בקבוצות האנטגרילין נזקקו למתן דם.

TIMI flow III ב- 90 דקות נצפה ב- 31% בחולי קבוצת הביקורת לעומת 46%, 42% ו- 45% בחולים בקבוצות האינטגרילין (ראה תמונה).

p=0.07) TIMI flow II-III )נצפה ב- 61% מקבוצת הפלצבו לעומת 78%, 74% ו- 83% בחולים שקבלו אינטגרילין (p=0.02).
חסימה חוזרת של העורק (reocclusion) נצפתה ב- 2 ו- 3 חולים בקבוצות ה- 1.33 ו- 2.0 אינטגרילין, אך לא בקבוצת הפלצבו או המינון הנמוך של האינטגרילין. ביום השביעי לא היה הבדל בזרימת ה- TIMI בין הקבוצות (בתמונה למעלה). לא היה הבדל בין הקבוצות במקטע הפליטה של חדר שמאל. לא היה הבדל בין הקבוצות בשיעור החולים שהשיגו רזולוציה מלאה של הרמות מקטעי ה- ST (ראה בתמונה למטה). לא היה הבדל בין הקבוצות בשיעורי תמותה, אוטם חוזר והצורך בהתערבות פולשנית דחופה.

לסיכום, שילוב של מינון מלא של סטרפטוקינאז עם מינונים שונים של אינטגרילין הגביר את שיעורי הרפרפוזיה המלאה ב- 90 דקות לאחר התחלת הטיפול, אולם היה כרוך בהגברה ניכרת של הסיכון לדמומים. יש צורך במחקרים נוספים לבדוק את יעילות ובטיחות השילובים של מינונים שונים של תכשירים טרומבוליטים עם תכשירים נוגדי פעילות הטסיות.

E. Ronner, H.A.M. van Kesteren, P. Zijnen, E. Altmann, P. G. Molhoek, L.R. van der Wieken, C.A. Cuffie-Jackson, K.L. Neuhaus, M.L. Simoons.
Safety and efficacy of eptifibatide vs placebo in patients receiving thrombolytic therapy with streptokinase for acute myocardial infarction. A phase II dose escalation, randomized, double-blind study. Eur Heart J 2000;21:1530-1536.

קישור למאמר, יש צורך במנוי ל IDEAL

קישור ל PubMed

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים