חומצה ניקוטינית (ניאצין) משמשת כטיפול בחולים עם דיסליפידמיות עקב תכונותיה להקטין ריכוז VLDL ולהגדיל ריכוז HDL

בחולים עם דיסליפידמיות ניאצין הקטין את שכיחות האירועים האיסכמיים. מחקרים קודמים הראו שריכוזים גבוהים של ניאצין מקטינים את המוביליזציה וההצטברות של חומצות שומן חופשיות בתוך הקרדיומיוציטים בעת איסכמיה ורפרפוזיה של שריר הלב.
מספר מחקרים אף הראו שבריכוזים גבוהים מאוד, ניאצין גורם להתאוששות מהירה יותר של שריר הלב לאחר איסכמיה או הקטנת הנזק האיסכמי.
בנוסף, מחקרים קודמים הראו שהקטנת היחס בציטוזול בין הNADH
ל +NAD מקטינה את הנזק האיסכמי. ניאצין הוא אבן בנין ביצור
ה +NAD , לכן יתכן והאפקט המגן של ניאצין מפני איסכמיה היא באמצעות הגדלת ריכוז הNAD+. הגדלת ריכוז הNAD+ עשויה להביא להקטנת מצה בחיזור (redox state) בציטוזול, להגברת הגליקוליזה ולשחרור הלאקטאט בעת איסכמיה ועל כן להקטין את הנזק האיסכמי.

המאמר בודק את ההשערות הבאות:
1. בלבבות מבודדים המטופלים ברמות תרפויטיות של ניאצין, היחס NAD+/NADH יהיה נמוך יותר.
2. ניאצין יקטין את הנזק האיסכמי ללא קשר לפעולה על מאגרי השומן בתא.
3. מידת ההגנה מפני איסכמיה הקשורה להגברת הגליקוליזה מוגבלת עקב הצטברות מוצרי הגליקוליזה כגון לקטאט בתא.

לשם בדיקת ההשערות הראשונה והשניה, לבבות מבודדים של חולדות עברו פרפרוזיה עם או ללא 1 micromole ניאצין ונחשפו ל 30 דקות של איסכמיה עקב זילוח ירוד (10% מהפרפוזיה בבסיס) ואחר כך רפרפוזיה מלאה.
היחס בין הפירואבאט ללקטאט (המעיד על היחס בין +NADH/NAD) היה נמוך יותר בקבוצת הלבבות שטופלה בניאצין, הן בבסיס (0.7 +/- 4.5 לעומת 0.8+/-12.6)(p<0.001) והן בתום תקופת האיסכמיה (10 +/-76 לעומת 34 +/-188) (p<0.01 יחס מובהקות).
רמות הATP היו גבוהות יותר בקבוצת הניאצין מאשר בקבוצת הבקרה בעת האיסכמיה (p<0.05 יחס מובהקות).
שחרור הקראטין קינאז היה גבוה יותר בקבוצת הבקרה מאשר בקבוצת הניאצין (p<0.05 יחס מובהקות).
שחרור הלאקטאט בעת האיסכמיה היה גבוה יותר בקבוצת הניאצין מאשר בקבוצת הבקרה (p<0.05 יחס מובהקות).
בקבוצת הלבבות שקיבלו זילוח עם ניאצין, קצב ההתאוששות של התפקוד היה מהיר יותר.
בכדי לבדוק את ההשערה השלישית, שהאפקט המגן נבלם על ידי הצטברות מוצרי הגליקוליזה בתא, כולל לאקטאט בעת איסכמיה מלאה ללא זילוח שיורי, לבבות מבודדים שקבלו פרפוזיה עם וללא ניאצין נחשפו לאיסכמיה מלאה.
בנוסף, קבוצת לבבות, שקבלה זילוח עם ניאצין, טופלה במעכב של Lactate-H+ cotransport להקטנת קצב יציאת הלאקטאט מהתאים בעת איסכמיה עם זילוח ירוד.
עיכוב יציאת הלאקטאט מהתאים בתנאי זילוח ירוד והקטנת הזילוח השיורי לאפס הקטינו את ההשפעה המגינה של הניאצין.
בעת תנאי זילוח ירוד, ניאצין הקטין את ה cytosolic redox state בעת איסכמיה עקב זילוח ירוד.

מסקנות ומשמעויות קליניות:
המחקר מראה שבתנאים של זילוח ירוד, ניאצין מקטין את הcytosolic redox state ומגביר את הפרשת הלאקטאט מהתאים האיסכמים. השינויים המטאבולים הנ"ל קשורים להגנה מפני הנזק האיסכמי, כולל הקטנת דליפת CK מהתא, שמירה על מאגרי קשרי הזרחן עתירי האנרגיה בעת האיסכמיה והתאוששות מהירה שלהם לאחר הרפרפוזיה, וכן התאוששות מהירה ושלמה יותר של תפקוד התאים לאחר הרפרפוזיה.
אולם, האפקטים המגנים של ניאצין נבלמים כאשר ריכוזי הלאקטאט בתאים עולים והתאים אינם יכולים להפריש את הלאקטאט.

אם כן, לאקטאט מגן בעיקר מפני מצבים של איסכמית שריר הלב הנגרמים עקב זילוח נמוך, כגון באיסכמיה הנגרמת בעת מאמץ בחולים עם תעוקת חזה יציבה.
יתכן ולניאצין אפקט מגן גם בחולים עם תעוקת חזה בלתי יציבה, ללא חסימה מלאה וקבועה של העורק הכלילי.
האפקט עשוי להיות קטן יותר בחולים עם אוטם שריר הלב וחסימה מלאה של העורק הכלילי, אך לאחר הרפרפוזיה, יתכן ולניאצין יהיה אפקט מגן.
המאמר נותן ביסוס לשימוש בניאצין בחולים עם מחלת לב כלילית. יש צורך במחקרים נוספים שיבדקו את השפעת הניאצין על שריר הלב במודלים in vivo ובבני אדם.

Trueblood NA, Ramasamy R, Wang LF, Schaeffer S. Niacin protects the isolated heart from ischemia-reperfusion injury. Am J Physiol Heart Circ Physiol 2000;279:H764-H771.

Am J Physiol Heart Circ Physiol