משפחה

מידת ההצלחה של אנגיופלסטיה ראשונית בחולים עם אוטם חד בשריר הלב בדופן התחתונה – סטרטיפיקציה לפי ערך הטרופונין T בקבלה

הפרוגנוזה בחולים עם אוטם חד בשריר הלב בדופן התחתונה הינה הטרוגנית. ישנם חולים בהם הפרוגנוזה טובה מאוד וישנן קבוצות חולים בהם הפרוגנוזה גרועה ודומה לזו שבאוטם נרחב בדופן הקדמית. מספר מחקרים רבי משתתפים הראו לאחרונה שלרמת טרופונין גבוהה בקבלה יש משמעות פרוגנוסטית בחולים עם אוטם חד בשריר הלב והרמות מקטע ST. המחקר הוכחי עוסק בקשר בין רמות גבוהות של טרופונין T בקבלה והתוצאות של אנגיופלסטיה ראשונית בחולים עם אוטם חד בדופן התחתונה.
במחקר השתתפו 159 חולים עם אוטם חד בשריר הלב בדופן התחתונה שטופלו תוך 24 שעות מתחילת התסמינים. כל החולים הופנו לצינתור כלילי ולאנגיופלסטיה ראשונית. דגימות דם לטרופונין T נלקחו בקבלת החולים לבית החולים.
ל 66 חולים (42%) הייתה רמת טרופונין גבוהה בקבלה ול-93 חולים (58%) רמה תקינה של טרופונין בקבלה. משתני הרקע הדמוגרפים וגורמי הסיכון היו דומים בשתי הקבוצות, אולם הזמן מתחילת התסמינים לטיפול היה ארוך במידה משמעותית יותר בקבוצת הטרופונין החיובי (5.99+/-7.26 שעות) לעומת קבוצת הטרופונין השלילי (2.73 +/-4.11 שעות)(p<0.001). שיא רמת הCK-MB נטה להיות גבוה יותר בקבוצת הטרופונין החיובי (108+/- 105 לעומת 55+/-84 יחידות בליטר ; p=0.151). אולם, שיא רמת ה C-reactive protein הייתה באופן משמעותי גבוהה יותר בקבוצת הטרופונין החיובי (68+/-77 לעומת 43+/- 35 מ"ג בליטר ; p<0.001). משך השהות ביחידה לטיפול נמרץ הייתה ארוכה יותר בקבוצת הטרופונין החיובי (56.6 שעות לעומת 39.1 שעות ; p=0.082).
המשתנים האנגיוגרפים לפני תחילת האנגיופלסטיה היו דומים בין הקבוצות.ל- 43% מהחולים בכל קבוצה הייתה מחלה תלת כלית. העורק שגרם לאוטם החד היה העורק הימני ב – 72.7% ו81.5% בחולים מקבוצת הטרופונין החיובי והשלילי, בהתאמה (p=0.145), העורק העוקף ב 27.3% ו 18.5%, בהתאמה (p=0.089).
93.3% מהחולים בקבוצת הטרופונין החיובי ו 98.5% מהחולים בקבוצת הטרופונין השלילי עברו אנגיופלסטיה ראשונית (p=0.241). אולם, יותר בחולים בקבוצת הטרופונין החיובי הפרוצדורה נכשלה
(22.1% לעומת 3.1% ;p<0.001). סטנטים הושתלו ב 65.2% בקבוצת הטרופונין השלילי לעומת 48.4% בקבוצת הטרופונין החיובי
(p=0.043). בניגוד לכך, יותר חולים מקבוצת הטרופונין החיובי קבלו אבסיקימאב (ראופרו) (26.9% לעומת 15.1% ;p=0.085) ונזקקו לבלון תוך אאורטלי (IABP) (7.5% לעומת 0 ;p=0.042).
התמותה תוך אשפוז הייתה גבוהה יותר בקבוצת הטרופונין החיובי (ראה תמונה מס' 1). בקבוצת הטרופונין החיובי היה שיעור גבוה יותר של אוטם חוזר (4.3% לעומת 0 ;p=0.088).

אנליזה רב משתנית הראתה שרק נוכחות הלם לבבי (Cardiogenic shock) בקבלה (OR 11.6; 95% CI 2.8-48.2; p=0.0007), וגיל מעל 75 שנים (OR 9.8; 95% CI 1.9-50.9; p=0.007) היו קשורים באופן עצמאי עם תמותה לבבית. רמת הטרופונין בקבלה הראתה נטייה, שלא הייתה משמעותית מבחינה סטאטיסטית (OR 4.4; 95% CI 0.8-25.8; p=0.098) בחיזוי תמותה לבבית.
בקבוצת הטרופונין החיובי, השתלת תומך הייתה קשורה בתמותה לבבית נמוכה יותר ב 30 יום ובסוף תקופת המעקב (תמונה מס' 2). בניגוד לכך, השתלת תומך לא השפיעה על התמותה הלבבית בחולים עם טרופונין שלילי בקבלה.

מסקנות ומשמעויות קליניות:

בחולים עם אוטם חד בשריר הלב בדופן התחתונה, רמות גבוהות של טרופונין T בקבלה מנבאות הצלחה נמוכה יותר באנגיופלסטיה ראשונית ותמותה גבוהה יותר. השתלת תומך מקטינה את שיעור התמותה הלבבית בחולים עם אוטם חד בדופן התחתונה וטרופונין חיובי בקבלה. רמת הטרופונין בקבלה עשויה לעזור בסטרטיפיקציה הקלינית של חולים עם אוטם חד בדופן התחתונה של הלב.
Giannitsis E, Lehrke S, Wiegand UKH, et al. Risk Stratification in Patients With Inferior Acute Myocardial Infarction Treated by Percutaneous Coronary Interventions The Role of Admission Troponin T. Circulation.2000;102:2038-2044

אבסטרקט – PUBMED

למאמר – CIRCULATION

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים